שופט המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, סגן הנשיא חאלד כבוב, פסק דין שבו דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית על סכום של 171,400,000 שקל נגד רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה ונושאי משרה בה, לרבות רמי לוי עצמו. הבקשה הוגשה גם נגד משרד רואי החשבון בן דוד שלוי קופ ושות', ששימש כרואה החשבון המבקר של החברה.

בבקשת האישור נטען, כי בדוחותיה הכספיים של החברה לשנים 2017-2015 דיווחה החברה כי הבקרה הפנימית שלה הייתה אפקטיבית. לטענת המבקש, דיווח זה התגלה כמטעה לאור ביאור שפרסמה החברה במסגרת הדוחות הכספיים השנתיים שלה לשנת 2017 (ביום 28.03.2018), שממנו עלה כי נפלו כשלים מהותיים בבקרה הפנימית של החברה באותם שנים. באותו ביאור פרסמה החברה כי בביקורת של רשות ניירות ערך שנערכה אצלה נמצאו ליקויים בכל הקשור לביסוס אומדנים ששימשו לקביעת ערכים בדוחותיה הכספיים של החברה בשנים אלו. המבקש טען כי בשל דיווח זה צנחה מניית החברה בשיעור דרמטי של כ-19%, תוך ימים בודדים בלבד.

בתשובה לבקשת האישור טענו החברה ונושאי המשרה, שיוצגו על ידי עורכי הדין רן שפרינצק, אריק ברנאייזן ונעם חפץ ממשרד ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות' עם המבורגר עברון, כי עילת התביעה שעליה התבססה בקשת האישור התיישנה, ולכן דינה להידחות על הסף. בנוסף הם טענו, כי על אף שהחברה דיווחה על ליקויים מסוימים, הם לא עלו כדי דיווח על בקרה פנימית לא אפקטיבית ולכן לא הייתה כל הטעיה בדוחות הקודמים. עוד הם טענו, כי ירידת שער המניה של החברה נגרמה מסיבה אחרת לחלוטין, והיא הירידה שדווחה באותם דוחות ממש ברווח התפעולי של החברה, בשיעור של 35%, אשר הביאה לאכזבה של המשקיעים מהתוצאות הכספיות של החברה שהוצגו בדוח הרבעון הרביעי של שנת 2017.

בפסק הדין קיבל בית המשפט את טענות החברה ונושאי המשרה ודחה את בקשת האישור. השופט כבוב קבע כי עילת התביעה מכוח חוק ניירות ערך התיישנה. עוד נקבע, כי המונח "חולשה מהותית" בבקרה הפנימית, אשר משמעותו כי הבקרה אינה אפקטיבית, הוא מונח המוגדר בתקנות ניירות ערך. המבקש לא הצליח להראות שהליקויים שעליהם דיווחה החברה נכנסים להגדרה זו. בנוסף, מסקירות האנליסטים שפורסמו בזמן אמת לאחר פרסום דוחות 2017, אשר הוצגו במסגרת ההליך, עלה כי השוק אכן היה מאוכזב מתוצאותיה העסקיות של החברה, ולא ייחס כל חשיבות לביאור שעליו הסתמך המבקש.

עוד ב-

רמי לוי ודואר ישראל במהלך ענק: זה השירות החדש שיספקו

לכתבה המלאה

בית המשפט קבע כי בהינתן שמשקיעים מתוחכמים ביותר לא מצאו לנכון לייחס לביאור משמעות כה מהותית כגון זו לה טוען המבקש, הרי שהדבר פועל לרעת המבקש – שכן מתעורר ספק בדבר נכונות עמדתו אשר לפרשנות אותה ייחס המשקיע הסביר לתוכן הביאור ולממצאי ביקורת הרשות. בית המשפט חייב את המבקש בהוצאות משפט של החברה, נושאי המשרה ורואה החשבון המבקר, בסך כולל של 30,000 שקל.