משפט
וולט יכולה לנשום לרווחה? התביעה הייצוגית בסכנה
בעמדתה שהוגשה לבית הדין הארצי לעבודה, ציינה היועמ"שית לממשלה כי תובענה ייצוגית אינה הדרך הנכונה לדון בסוגיה. הסיבה לכך היא השונות בין השליחים, שיכולים לעבוד בשיעורי משרה כאוות נפשם. הדבר מקשה לכפות עליהם סטטוס שכירים, דבר שצפוי להטיל עליהם גם חובות
.jpeg)
היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הגישה אמש (חמישי) לבית הדין הארצי לעבודה את עמדתה בעניין פרשת וולט. בתביעה הייצוגית נטען כי וולט מסווגת את השליחים שלה באופן פיקטיבי כעצמאים, אף שבפועל קיימים בין הצדדים יחסי עבודה. לדברי בהרב-מיארה, הליך של תובענה ייצוגית הוא לא הדרך הנכונה לדון בעניין. לטענתה, בית הדין האזורי לעבודה תל אביב טעה כשאישר את התביעה כייצוגית לפני כשנתיים.
על פי הדיווח בדה מרקר, הבקשה לתביעה ייצוגית הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה תל אביב ב-2020 על ידי עורכי הדין יעקב שפיגלמן, עמית עידו ואחיה רבינוביץ', בשם שליח לשעבר של החברה. זאת, בסכום של 24 מיליון שקל - סכום המבוסס על חישוב הפיצויים שמגיעים לשליחים על קיפוח הזכויות הסוציאליות שלהם, לכאורה.
לפי הנטען בתביעה, וולט מנצלת את פערי הכוחות בין הצדדים ומחתימה את השליחים על הסכם אחיד ומקפח שבו היא מסווגת אותם באופן פיקטיבי כעצמאים, תוך שהיא שוללת את מעמדם כעובדים ואת הזכויות הסוציאליות המגיעות להם. זו התביעה הייצוגית הראשונה שהוגשה בישראל בנושא, ועשויות להיות להכרעה בתיק השלכות משמעותיות על עתיד שוק העבודה בישראל.
בתי משפט במדינות נוספות בעולם מתמודדים עם אותה סוגיה. העמדה מתמקדת בנושא הייצוגית, ולא קובעת אם יש כאן יחסי עובד-מעביד בין וולט לשליחים שלה כיחידים. הסיבה לכך שייצוגית אינה הכלי המתאים לדון בסוגיה לפי עמדת היועמ"שית, כפי שהוגשה הלילה על ידי עו"ד תמי דקל ומור שלמה מכטה ממחלקת משפט העבודה בפרקליטות המדינה היא בעיקר בשל השונות שקיימת בין השליחים ודפוסי העבודה שלהם.
לפי העמדה, העובדה שיש שונות בין השליחים מקשה על ההחלטה לכפות על כלל השליחים סטטוס של שכירים, שכן הדבר כרוך גם בהטלה של חובות עליהם, לאחר שכבר לא יוגדרו עצמאים. לדבריה, לא ניתן להגדיר סוג אחד של שליח ולכן זה לא נכון לדון בסוגייה הזאת באפיק של תביעה ייצוגית. שליח אחד, למשל, יכול להיות שכיר שמשלים הכנסה בסופי שבוע, האחר יכול להיות פרילנס שעובד גם כשליח וכן הלאה.
לפי העמדה, העובדה שיש שונות בין השליחים מקשה על ההחלטה לכפות על כלל השליחים סטטוס של שכירים, שכן הדבר כרוך גם בהטלה של חובות עליהם, לאחר שכבר לא יוגדרו עצמאים. לדבריה, לא ניתן להגדיר סוג אחד של שליח ולכן זה לא נכון לדון בסוגייה הזאת באפיק של תביעה ייצוגית. שליח אחד, למשל, יכול להיות שכיר שמשלים הכנסה בסופי שבוע, האחר יכול להיות פרילנס שעובד גם כשליח וכן הלאה.
עוד ב-
לפי העמדה, השונות בין השליחים לא מאפשרת ליישם עליהם כקבוצה את המבחנים שנקבעו בפסיקה לגבי השאלה אם יש יחסי עובד-מעביד. בעוד עמדת היועמ"שית אמנם טוענת כי ייצוגית אינה הכלי הנכון לדון בסוגייה, הדבר לא סוגר את הדלת בפני שליחים שיכולים לתבוע את וולט באופן פרטני בבית הדין לעבודה, ולטעון כי יש להכיר בהם כשכירים.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
