ד"ר יהודה ווייל

ד"ר יהודה ווייל שוזר את פעילותו המקצועית עם הדורות הצעירים בירושלים – הן ככירורג אורתופד ילדים והן כמוהל שהכניס בבריתו של אברהם אבינו, תינוקות מכל חלקי העיר.

הוא נולד בירושלים ולמד בבית ספר היסודי ובישיבה התיכונית חורב בעיר. לאחר לימודים בישיבת ההסדר במעלות, התגייס לצה"ל שם שירת כלוחם, מפקד וקצין רפואה. עם סיום הפרק הצבאי, חזר ווייל לישיבת חורב כמחנך, ובהמשך השלים לימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב, כשהוא בוחר להתמחות באורתופדיה.

היום סוגר ד"ר ווייל מעגל, ככירורג אורתופד ילדים בשערי צדק, בית החולים שבו נולד ושבו גם עשה את הסטאז'. "העיסוק ברפואה בכלל וברפואת ילדים בפרט, דורש ממך לתת מעצמך עבור המטופלים", הוא מדגיש. "המפגש עם המטופלים והפצועים, לעיתים ברגעי משבר קשים ומטלטלים עבורם, מצריך הזדהות ורגישות רבה, ובו בעת מקצועיות ברמה הגבוהה ביותר. עליך להעניק למטופל את הטיפול המיטבי, העדכני והמתאים ביותר עבורו, תוך רגישות מקסימלית לצרכיו ורצונותיו".

ד"ר יהודה ווייל בחדר ניתוח בשערי צדק (צילום באדיבות המרכז הרפואי שערי צדק)

לצד העיסוק ברפואה, למד ד"ר ווייל והתמחה גם באומנות המילה. "להכניס את ילדי ישראל בעיר הקודש בבריתו של אברהם אבינו היא זכות גדולה שאין למעלה ממנה", מצהיר ד"ר ווייל. "היכולת לעשות זאת במקצועיות, לצד הקניית תחושת ביטחון להורים ויצירת חוויה מרגשת לכל מי ששותף לאירוע, מעניקה סיפוק יוצא דופן. מצוות המילה ליוותה את עם ישראל לדורותיו בימיו הטובים ובימיו היותר קשים – ותמיד הייתה סמל לקשר של כל פרט בעם לכלל ישראל ולקשר עם הקב"ה".

כאשר מתבקש ד"ר ווייל לחזור לאירוע שמלווה אותו לאורך השנים, הוא מספר: "כרופא ומוהל בירושלים חוויתי רגעים מרגשים רבים. אחד המקריםשלא אשכח היה דווקא כשקיבלתי טלפון מיהודי מהעיר קראקוב שבפולין, שהזמין אותי לערוך ברית לבנו. הברית נערכה ב'אייזק שול', בית כנסת ומרכז רוחני של יהודי פולין לפני מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה עם הכיבוש הנאצי, נשלחו יהוד קראקוב למחנות ואותו בית כנסת, שוודאי ראה בריתות רבות עד המלחמה, נשאר שומם. במהלך הברית, בזמן ששרנו בדבקות 'לכבוד חמדת לבבי', עצמתי את עיני ודמיינתי בית הכנסת הומה אדם, ממש הרגשתי את אותם קדושים מצטרפים אלינו ושותפים איתנו למעמד העצום".

ד"ר יהודה ווייל (מימין) עורך טקס ברית מילה (צילום באדיבות ד"ר יהודה ווייל)

כמה זמן אתה גר ופעיל בירושלים?
"נולדתי למשפחה ירושלמית וזכיתי לגדול בעיר, להכיר בה את אשתי אורית, בת למשפחה ירושלמית אף היא, ולהקים כאן את ביתנו".

מדוע החלטת למקד את הפעילות שלך בירושלים?
"עם סיום לימודי הרפואה, בחרתי לעבוד בעיר ולשרת את כלל תושביה בבית החולים שערי צדק – גם בשל אופייה המיוחד של הבירה, וגם בשל אופיו המיוחד של המרכז הרפואי, אשר שם בראש סדר העדיפויות את טובת החולה ומשלב בצורה מופלאה בין מצוינות מקצועית ואנושיות. עבורי זו זכות גדולה להיות חלק משרשרת הדורות בירושלים, ולהיות שותף לעוסקים ברווחתם ובריאותם של תושבי העיר הזאת".

ספר על החיבור שלך לעיר.
"סבי עליו השלום, סבא יצחק, עלה מגרמניה ארצה והקים את קיבוץ חפץ חיים יחד עם קבוצת חברים. הוא היה מאותם יקים שדגלו בשילוב של תורה ודרך ארץ: אמונה שלמה בבורא עולם ועבודה והשתלבות בחיי החברה. בהמשך עבר סבא להתגורר בירושלים, ופתח חנות נעליים במרכז העיר בשם 'נעלי ווייל' – חנות שהייתה למוסד ירושלמי והפכה לחלק בלתי-נפרד מנוף העיר. אני דור שלישי בירושלים ומתכוון לגור כאן עוד שנים רבות".

מה הדבר הכי ירושלמי בעיניך?
"ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו. כבירת העם היהודי הייתה ירושלים מקור השראה עבור דורות רבים שרק חלמו להגיע אליה. היום, עבור הדורות שכבר נולדים וגדלים בירושלים, העיר הזו מהווה מקום של אחדות – מקום שכל יהודי, יהיה אורח חייו אשר יהיה, מרגיש קשור אליו. ירושלים מאחדת את עם ישראל על כל גווניו ודעותיו".

דמות ירושלמית שמהווה השראה עבורך?
"אחת הדמויות המשמעותיות בירושלים היה הרב אריה לוין. הוא נולד בתחילת המאה הקודמת, עלה לירושלים, למד בה ופעל בתוכה. הרב לוין היה ידוע בכינוי 'רב האסירים', משום שמסר נפשו על מנת לבקר את אסירי המחתרות ולעודד את רוחם. בירושלים הכירו אותו גם בשל צניעותו והסתפקותו במועט. החסד הגדול, הענווה שלא ידעה גבולות והנתינה לזולת מבלי לצפות לתמורה של הרב לוין, חייבים להיות נר לרגליו של כל מי שעוסק בעזרה לזולת, ובמיוחד עבור העוסקים ברפואה".