שירה שאטו

לשירה שאטו עשייה רבת פנים בירושלים. היא פועלת ליצירת מפגשים ולקירוב לבבות בין אנשים שונים החיים במרחב הירושלמי, ולפיתוח וטיפוח הון אנושי. "אני אוהבת אנשים ונהנית לראות כיצד השקעה באנשים, ליווי וחניכה יכולים לגרום לשינוי מהותי", היא מספרת. "הזכות להיות חלק מתהליך שינוי של אנשים וארגונים, מרגש אותי בכל פעם מחדש. אני מאמינה שבכל אדם טמון פוטנציאל והתפקיד של כולנו הוא לעורר את חדוות העשייה והיצירתיות, ולאפשר לכל אחד ואחת להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמו".

שאטו נולדה בכפר מצ'ה שבאתיופיה ועלתה לישראל בגיל 3. היא גדלה במגדל העמק ומאז שהגיעה לירושלים בגיל 23, הפכה העיר לחלק בלתי-נפרד ממנה. מאז 2004 מתגוררת שאטו בשכונת הקטמונים, אליה הגיע במסגרת עבודתה בפרויקט  יעל"ה. "הגענו מתוך רצון לתרום. בסוף, כמו בכל מפגש משמעותי, מצאנו עצמנו נתרמים הרבה יותר", משחזרת שאטו. "יחד עם ילדי השכונה, בני נוער ונשים, הפעלנו בקטמונים קייטנות קיץ, הובלנו פעילויות בחגים ויצרנו הווי שכונתי. אגב, לפרויקט הזה יש גם תוצר לוואי: זוג נשוי אחד שיצא ממנו, שלומי ואנוכי". 

כיום, משמשת שאטו כסמנכ"לית בכירה למנהל והון אנושי במשרד לשירותי דת, רגע לפני מעבר לתפקיד זהה בזרוע העבודה (לשעבר משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים). בנוסף היא מתנדבת במיזם "סיפור על הדרך", במסגרתו היא מרצה בבתי פרטים, מוסדות חינוך ומכינות על המסע האישי שלה: מהעלייה לישראל, דרך המסורת והחגים של יוצאי אתיופיה, ועד האתגרים והמורכבויות שחווים בני הקהילה בארץ. "במפגשים הללו אני רואה את הצימאון לידע והיכרות", היא מדגישה. "אנחנו מעלים על סדר היום שאלות של זהות ושייכות, השונה והמשותף בין הקהילות השונות בישראל".

מיזם נוסף בו שאטו נוטלת חלק הוא "חגים מבפנים": "אני מארחת בביתי קבוצות לחוות ולשמוע על העלייה לארץ ממקור ראשון", מרחיבה שאטו. "כחלק מהמפגש אנו גם מגישים ארוחה אתיופית מסורתית. הילדים הגדולים שלי כבר שותפים מלאים בהעברת הסיפור המשפחתי". שאטו הייתה גם שותפה בכירה (יחד עם חלי טביב ברקת), להקת סרטון שעסק בחג הסיגד, וזאת במסגרת הלו"ז העברי מבית סנונית.

כמה זמן אתה גרה ופעילה בירושלים?
"אני גרה בירושלים מ-2003, למעט שנה אחת בחו"ל. הגעתי בעקבות לימודים באוניברסיטה העברית, ומצאתי את עצמי נקשרת לעיר".

מדוע החלטת למקד את הפעילות שלך בירושלים?
"חשיבות רבה יש ליכולת של כל אחד ואחת מאיתנו להרגיש בנוח עם המסורת שהביא והביאה מבית אבא ואמא – לדעת שיש לה מקום וחלק מהותי במרחב הישראלי, לצד הלמידה ממסורות אחרות ואימוץ מנהגים וערכים שיכולים לקדם את החיים המשותפים לכולנו. ירושלים מגלמת הלכה למעשה את המהות הזאת, ומאגדת בתוכה מגוון מסורות, דתות ועדות. הלוואי ונשכיל לנצל את העושר התרבותי והאנושי הקיים בירושלים".

ספרי על החיבור שלך לעיר.
"החיבור שלי לירושלים או 'ירוסלם', מתחיל עוד בטרם הגעתי לאוויר העולם – והוא חלק מכמיהה בת אלפי שנים של יהודי אתיופיה להגיע לעיר הזו ולהיות חלק מהעם היהודי. כמיהה זו הייתה יסוד מהותי במורשת שעברה אלי בסיפורים, בשירים ובתפילות, ואני מרגישה שזוהי זכות עבורי להגשים חלום זה. במובנים רבים אני מתהלכת בירושלים בידיעה שאני חלק משרשרת הדורות – החולייה המקשרת בין שם לפה, בין הגלות לציון, בין המסורות השונות המתערבבות יחדיו בעיר".

מה הדבר הכי ירושלמי בעיניך?
"חומות ירושלים מוארות בלילה".

דמות ירושלמית שמהווה השראה עבורך?
"חברתי היקרה רנא פאהום. גם היא מהגרת מבחירה, מנצרת לירושלים. רנא פעלה ופועלת לקידום החינוך במזרח העיר כמנהלת בית ספר וכמפקחת במחוז ירושלים, כשבתפקידה האחרון כיהנה כמנכ"לית ימק"א. היכולת שלה ליצר חיבורים בין תרבויות, מסורות ואנשים מרקעים שונים ומגוונים, היא יוצאת דופן ומעוררת השראה. יש לה יכולת מופלאה לזהות את העושר והטוב הקיים בירושלים, ולייצר מרחב תרבותי המפגיש בין השוכנים בעיר – מתוך אהבה למוזיקה, תרבות, אומנות ויופי מעורר השתאות ותקווה שהכל אפשרי. ניתן בהחלט לומר שרנא הצליחה לייצר מציאות אחרת בירושלים".