ד"ר גבי אלבז גרינר

כקרדיולוגית פולשנית בתחום צנתורים כלי דם ומסתמים בהדסה, עוסקת ד"ר גבי אלבז גרינר בהצלת חיים. הבחירה לעסוק ברפואה הפכה מבחינתה לשליחות, אחרי שהיא עצמה נפצעה אנושות בפיגוע התאבדות באוטובוס בירושלים.  

אלבז גרינר גדלה והתחנכה בקריית מלאכי, אחת מתוך שלוש אחיות להורים שעלו ארצה ממרוקו ומצרים. אביה, הוא מייסד בית הספר הראשון במושב חצב – ובניגוד לנורמה ששלטה אז, הצליח ליישם תוכנית לימודי חובה לבנות ולא רק לבנים. בהתאם לחזונו של האב, התחנכו בנותיו על עקרונות של עצמאות, יושר, שוויון ומוסר.

עם סיום שירותה הצבאי נרשמה אלבז גרינר ללימודי ריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית. ב-8 לאוגוסט 1995, כשעלתה על קו 26 בדרך ליום לימודים במוסד האקדמי, התפוצץ בו מחבל. בפיגוע נהרגו חמישה ולמעלה ממאה נפצעו. אלבז גרינר נפגעה באופן אנוש: עם פציעה רב מערכתית קשה, כולל קטיעה של עורק הצוואר.

"שעות ארוכות של דאגה וחיפושים חלפו עד אשר משפחתי הצליחה לאתר אותי ולהתייצב בהדסה, בית החולים בו אושפזתי. שם הם התבשרו על פציעתי האנושה ועל סיכויי ההתאוששות האפסיים", היא משחזרת. "לתדהמת כולם, כעבור מספר ימים בתרדמת, פקחתי את עיני וחזרתי להכרה מלאה. שרדתי. נותרתי בחיים בניגוד לכל ההערכות".

אלבז גרינר עברה תהליך שיקומי ממושך, ובו בזמן הצליחה להתמיד גם בלימודיה. לאחר השלמת התואר הראשון, ובעקבות הפיגוע, החליטה לחשב מסלול מחדש ולהציב לעצמה יעד שאפתני: לימודי רפואה. "סיימתי לימודי הרפואה וסטאז׳ בפקולטה לרפואה בנגב, במקביל לתואר שני בניהול מערכות בריאות", היא מפרטת. "התמחיתי ברפואה פנימית עם תת התמחות בקרדיולוגיה, כשבתקופה זו נולדו גם ילדיי: גוני, לירי ועתי. בסיום תת ההתמחות בחרתי בתחום צנתורי לב ופעולות מבניות של הלב".

ד"ר אלבז גרינר הצטרפה לתחום בו מרבית העוסקים הם רופאים גברים, עניין שמבחינתה הפך את הבחירה שלה למאתגרת עוד יותר. לאחר 3 שנות הכשרה קלינית בטורונטו, שבה ד"ר אלבז גרינר לישראל ועבדה בצפון – אלא ששיחת טלפון אחת שינתה את התמונה. מנהל מערך הלב בהדסה, פנה אל ד"ר אלבז גרינר והציע לה להצטרף, היא מצידה לא היססה.

"חולים רבים מגיעים לטיפולי אחרי התקפי לב וחלקם במצב מסכן חיים", מספרת ד"ר אלבז גרינר. "אין סיפוק גדול יותר כשהחולים הללו משתחררים מבית החולים וחוזרים לחיק משפחתם ובהדרגה גם לחיים סדירים. כמי שהייתה בסיטואציה מורכבת בעצמה ומכירה  גם את הצד של המטופל, את תחושות חוסר האונים, המתח והחרדה – אני מנסה תמיד, גם במצבים קשים, לתת למטופלים שלי הרגשה טובה ולנסוך בהם את הביטחון והידיעה שאעשה כל שניתן כדי להילחם על חייהם. את הכוח אני שואבת מהאמונה שבתוכי ומהמטופלים שלי".

"לצד האתגר המקצועי, ישנו גם האתגר של להיות רופאה אישה במקצוע שנתפס כגברי", מדגישה ד"ר אלבז גרינר. "הקושי מקבל ביטוי במגוון מישורים – לעיתים מול החולים ובני משפחותיהם ולעיתים גם מול קולגות שעדיין חיים במציאות שבה 'אישה לא יכולה לצנתר'. באותם רגעים אני נזכרת בתפיסה החינוכית של אבי, וגאה להיות חלק ממהפכה נשית שרק תמשיך ותתעצם בכל תחומי החיים". 

דר גבי אלבז גרינר (צילום אבי הרוש חוויות מצולמות)

כמה זמן אתה גרה ופעילה בירושלים?
"התגוררתי בירושלים בתקופת לימודי התואר הראשון, ובשלוש השנים האחרונות אני עובדת בהדסה עין כרם והר הצופים".

מדוע החלטת למקד את הפעילות שלך בירושלים?
"מבחינתי החזרה לירושלים הייתה סגירת מעגל. אני עובדת בבית החולים אשר הציל את חיי".

ספר על החיבור שלך לעיר.
"משפחתה של אימי עלתה ממצרים ומתגוררת עד היום בבית זית, כך שהחיבור לירושלים הוא ממש מימי ילדותי".

מה הדבר הכי ירושלמי בעיניך?
"שוק מחנה יהודה. המקום המיוחד  הזה הוא תמהיל של כל 'טעמי העיר', ודוגמה חיה לדו-קיום. על אף הרצון והניסיון להרוס את זה – עם הפיגועים הקשים שאירעו לאורך השנים בשוק – דו הקיום המשיך וממשיך עד היום".

דמות ירושלמית שמהווה עבורך השראה?
"פרופ' חיים ענר, שהציל חיי. גם כאשר עלה החשד בזמן הניתוח שאני המחבלת שביצעה את הפיגוע הוא נלחם עליי. כאשר התעוררתי מהתרדמת, פרופ' ענר היה הראשון שניצב מולי, באנושיות ומקצועיות הוא הסביר לי בדיוק מה עברתי ומה הדרך הרפואית שאני עוד עתידה לעבור. פרופ' ענר ממשיך ללוות אותי עד היום. בכל אינטראקציה שלי עם החולים, אני מקווה שהם רואים בי את מה שאני עצמי ראיתי בפרופ' ענר".