רותי זינדל-אוכמן

רותי זינדל-אוכמן היא לא רק אתלטית מעוטרת, אלא גם מוכיחה הלכה למעשה איך פעילות ספורטיבית מסוגלת לאחד בין אנשים מרקעים ומגזרים שונים – עניין שמקבל משנה תוקף בעיר מורכבת כמו ירושלים. כמי שהקימה קבוצות אתלטיקה ברחבי הבירה, היא חתומה בין היתר על פרויקט "רצות ללא גבולות", אשר שילב נשים יהודיות וערביות. כיום, כמאמנת באגודת לידר, מגדלת זינדל-אוכמן את הדור הבא של האתלטיקה הירושלמית ומצמיחה אלופים.

זינדל-אוכמן נולדה בירושלים, ולמרות שנמשכה לענף הריצה מאז שהיא זוכרת את עצמה, ההתנסות הממשית הראשונה על מסלול הייתה רק בגיל 14. "זה היה בתחרות מרוצי שדה", היא מרחיבה. "סיימתי בשלישי האחרון של הרצות, ואני עדיין זוכרת את תחושת האכזבה. דווקא מהמקום הזה, היה איזה קול קטן שאמר לי לא לוותר, להתמיד ולהשתפר".

בזכות מוסר עבודה גבוה, מגובה בלא מעט כישרון, הגיעו גם התארים. כך למשל, הוכתרה זינדל-אוכמן בכיתה י"ב כאלופת ישראל במרוצי שדה. לאורך השנים ביססה זינדל-אוכמן את מעמדה כאחת הרצות המובילות בארץ, כשמעבר לאימונים ותחרויות, גם השלימה תואר ראשון בחינוך גופני במכון וינגייט.

הקמת משפחה ולידת שלושה ילדים, הביאו את זינדל-אוכמן לעבור בהדרגה אל הצד השני של הקווים, ולהתמקד באימון והוראה. את הפוקוס היא העבירה להקמת קבוצות ריצה בירושלים, במטרה להנחיל מהידע והניסיון שרכשה ולהטמיע באמצעות הספורט גם אג'נדה חברתית. אחד המיזמים הבולטים איתו היא מזוהה נוגע לייסוד קבוצת "רצות ללא גבולות", המחברת בין נשים יהודיות וערביות.

לצד עבודתה כמורה לחינוך גופני בבית הספר על שם הנרייטה סאלד בירושלים, זינדל-אוכמן מאמנת את קבוצות הגילאים צעירים בלידר, במרחקים הבינוניים והארוכים. בסגל המונה כ-20 אתלטים נמצאים גם אלופי ישראל. "האתלטיקה היא כור היתוך, פלטפורמה לייצר שפה משותפת", מדגישה זינדל-אוכמן. "מעבר לחשיבות האדירה הטמונה בפעילות ספורטיבית, בעשייה שלי אני מבקשת להעצים את בני הנוער".

אגב, על הריצה עצמה זינדל-אוכמן ממש לא ויתרה, והיא נוהגת להשתתף (ולסיים על הפודיום) בתחרויות מרתון וחצאי מרתון. ב-2018 היא סיימה במקום השלישי בחצי מרתון ירושלים וב-2020 במקום השני בחצי מרתון טבריה.

רותי זינדל-אוכמן ובנה אביב (צילום באדיבות המצולמת)

כמה זמן את גרה ופעילה בירושלים?
"נולדתי בירושלים בשכונת נחלאות, והיום אני גרה בשכונת אבו טור. מלבד כמה גיחות מחוץ לעיר, ביניהן גם לאוסטרליה, ירושלים תמיד הייתה המרכז".

מדוע החלטת למקד את הפעילות שלך בירושלים?
"ירושלים היא עיר שיש לה המון מה להציע ולאן להתפתח. יש פה קרקע פורייה לפעילות ספורטיבית ענפה – הן בהיבט החובבני והן בהיבט התחרותי".

ספרי על החיבור שלך לעיר.
"יש לי חיבור עמוק לירושלים שקשה להסביר במילים. העיר הזו היא בית".

מה הדבר הכי ירושלמי בעיניך? 
"ללכת ביום שישי בשוק מחנה יהודה, וכל כמה צעדים לפגוש מכר אחר".

דמות ירושלמית שמהווה עבורך השראה?
"עמיעד מלצר, מנהל בית הספר על שם הנרייטה סאלד. היכולת שלו להוביל שינויים תוך התנהגות רגישה, אכפתית ואנושית היא מרשימה ויוצאת דופן".