אריאל בנבג'י

אריאל בנבג'י הוא במאי ויוצר ירושלמי, שביצירותיו משחקת העיר תפקיד מרכזי. הוא נולד בשכונת קריית משה, למד בבית הספר הימלפרב ושירת בחטיבת הנח"ל. בשנת 2008 סיים לימודי קולנוע בסם שפיגל, ובמקביל עבד בסינמטק הירושלמי. סרט הגמר שלו, "ימי התשובה של רחמים חנוכה", זכה ציון לשבח בתחרות וולג'ין בפסטיבל הקולנוע ירושלים.

הפרויקט הראשון שביים בנבג'י לטלוויזיה היה "אורים ותומים" – סדרת מתח על ישיבה תיכונית שמתרחשת בירושלים. בין סדרות הטלוויזיה שביים ניתן למנות את "נויורק", "שבאבניקים" (שאף זכתה בבימוי הטוב ביותר לסדרה קומית במסגרת פרס האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה), "שנות ה-90", "ישמח חתני", "המדובב" ו"ובעלת החלומות". בימים אלו סיים לביים את העונה השניייה של "המדובב".

כמה זמן אתה מתגורר בירושלים?
"לא יצאתי מירושלים לשנייה. כל חיי אני נמצא בעיר הזו".

מדוע החלטת למקד את הפעילות שלך בירושלים?
"מעולם חשבתי לעזוב, למרות שרוב הזמן אני עובד מחוץ לירושלים. פעם היו אומרים שאם אתה רוצה לעשות אומנות אז תלך לתל אביב – היום זה בוודאות כבר לא נכון. אני עובד עם המון יוצרים, תסריטאים ואנשי צוות ירושלמים סופר מוכשרים".

ספר על החיבור שלך לעיר
"זה תמיד יחסי אהבה-שנאה. כאשר אתה נמצא בתל אביב, אתה רואה שיש בה איזה חופש, קצב מהיר ושונה מירושלים. בירושלים אתה לא תפגוש את ההשתקפות שלך, ואני חושב שזה מה שטוב בעיר הזו, אבל גם מה שקצת מבאס בה".

 מה הדבר הכי ירושלמי בעיניך?
"שהבן של ראש הממשלה מכין לך קפה בבית קפה השכונתי  – רגע מצחיק וגם קצת אירוני. שבע בבוקר בדרך לתל אביב, אתה עוצר לקנות קפה, ואבנר נתניהו עושה לך טייק אווי של אמריקנו עם חלב קר בצד".

דמות ירושלמית שמהווה השראה עבורך?
"בתיה גור ז"ל, שלימדה אותי כתיבה יוצרת בשנה א' בבית הספר לקולנוע סם שפיגל. לאחד השיעורים שלה כתבתי סיפור מלא בפוקלור ירושלמי עבש, שעסק בשכונה בה גדלתי. הגעתי לכיתה כאילו נולד כאן גבריאל גרסיה מרקס הבא, וכמובן שגור קטלה את הסיפור, והסבירה תוך נימוקים משכנעים מאוד מדוע הוא גרוע. ברגע הראשון לקחתי ללב, אבל עם השנים הבנתי שהיא צדקה. הדמות שלה בתוך הנוף הירושלמי, נורא חסרה. בתיה הייתה אישה עם אמת בוערת, שהיה מרתק להקשיב לה וללמוד ממנה".