המחלוקת סביב אישור תקציב המדינה, ובעיקר בנושא ההגדלה המשמעותית של הכספים הקואליציוניים ותקציבי החינוך החרדי מהווה הדגמה לפגם יסודי בדמוקרטיה הישראלית שאין בה חוקה המבטיחה זכויות יסוד ושוויון. זוהי דוגמא מצוינת לחקיקה של רוב בכנסת לקידום אינטרסים פרטיקולריים של חברי הקואליציה, בסטייה מעקרונות כלכליים ומשפטיים של סבירות ושוויון. ואכן דיוני התקציב בימים אלה מדגימים היטב את הקשר בין הסוגיות. בעת הדיון בממשלה דרש אחד השרים החרדים מימוש הבטחה לתקצוב כספים קואליציוניים ושר האוצר השיב לו כי הרפורמה עוד לא עברה וכי עדיין יש לדבריו "שחקני וטו" שיש בכוחם למנוע את התקצוב, ברומזו ליועצים המשפטיים והביקורת השיפוטית של בית המשפט.

כמובן שממשלה נבחרת רשאית להביא לכנסת, שם יש לה רוב קואליציוני של לפחות 60 ח"כ  הצעת תקציב המגלמת את סדרי העדיפויות שלה, אולם אין משמעות הדבר שביכולתה לחוקק כל העולה על רוחה תוך סטייה מעקרונות של סבירות ושוויון. כולנו נסכים ודאי שאין ביכולתו של רוב לקבוע שרק המיעוט ישלם מעתה מיסים, או שתוענק הטבה רק למי שהצביע עבור מפלגה מסוימת.

עיון בתקציב שאושר מגלה כי פרקים רבים שבו אינם מהווים תקציב מדינה על פי קריטריונים אובייקטיבים אלא תקציב קואליציוני הדואג לאינטרסים סקטוריאליים ולא לציבור בכללותו. דוגמא מובהקת בכך היא סעיף תקצוב קשישים חרדים. אין כמובן כל פסול בתקצוב תמיכה לקשישים, ורצוי שתמיכה זו תהיה על פי קריטריונים של נזקקות כדי שקשישים עשירים לא יקבלו תמיכה שאיננה נחוצה להם, אך ודאי שאין סיבה להעדיף קשיש בגלל היותו שיך למגזר החרדי שבמקרה נמצא בקואליציה.

הדיון הציבורי בשאלות אלה רווי אמוציות. סערה גדולה פרצה כששדרנית כינתה את החרדים מוצצי דם, שהוא ביטוי לא ראוי לסוגיה ממשית ולגיטימית הידועה בספרות הכלכלית-משפטית כסוגיית נוסעי החינם (Free riders), היכולה פוטנציאלית למוטט כל חברה וכלכלה. יש להימנע אם כן מתיאורים מתחום הזואולגיה שיש בהם ביזוי והשפלה מיותרים ומזיקים, ולחדד השאלה הלגיטימית, מה גבולות האפשר והסביר של מימון קבוצות באוכלוסייה שאינן תורמות לתוצר הכלכלי את חלקן היחסי.    

הסוגיה השנויה ביותר במחלוקת היא מימון החינוך החרדי. בפתח ישיבת הממשלה התבטא ראש הממשלה כי ילד חרדי אינו חצי ילד, אבל גם חצי אמת איננה האמת. הנתונים כפי שנחשפו מלמדים כי ההוצאה לנפש לחינוך החרדי גדולה מזה של החינוך הממלכתי והממלכתי דתי - ואין כל הצדקה לכך. תקצוב החינוך צריך להיעשות על פי קריטריונים ענייניים ושוויוניים ולא בדרך של תמיכות וכספים קואליציוניים.

האם מערכת המשפט עוינת את החרדים? כמובן שלא. בדמוקרטיה אחד מתפקידיו של בית המשפט הוא להגן על המיעוט מפני עריצות הרוב. המבקרים טוענים כי בית המשפט בישראל נכשל במהלך השנים בהגנה על המיעוט החרדי. זו טענה שגויה שכן ברוב המוחלט של שנות המדינה היו החרדים בקואליציה, ובעמדות מפתח תקציביות, והוו חלק מהרוב הקואליציוני הדואג לצרכיו. בשנה וחצי של ממשלת בנט לפיד כשהיו החרדים באופוזיציה התערב בית המשפט מספר פעמים לטובתו. מה יקרה הפעם? קשה לצפות אך בהחלט יתכנו עתירות לבג"ץ נגד תקצוב יתר של החרדים או נגד כספים קואליציוניים אם יחולקו שלא על פי קריטריונים אובייקטיבים.

הניסיונות לחוקק בחקיקת בזק רשלנית רפורמה משפטית שהינה למעשה הפיכה משטרית, המעניקה כוח רב מדי לקואליציה, ומאפשרת קעקוע של עקרונות דמוקרטים, הוציא לרחובות מדי מוצ"ש חצי מיליון מפגינים, אבל הוציא גם את השד החוקתי מהבקבוק. כתוצאה מכך, גם אם הרפורמה המשפטית תיגנז הרוב הליבראלי לא יסכים עוד לחזור לשיטה שבה זכויות היסוד והשיווין אינם מובטחים. השכיל לזהות זאת ראשון (כתמיד) ראש הממשלה בנימין נתניהו שהכריז לאחרונה על כוונתו לחוקק מגילת יסוד של זכויות.

האם על המחאה לעסוק בסוגיה זו של החינוך החרדי? לדעתי לא. מזה עשרים שבועות מתקיימת מחאה עממית חסרת תקדים שהצליחה לעת עתה להשהות את הליכי החקיקה של ההפיכה המשטרית המכונה רפורמה משפטית.

מצד שני עלינו להבטיח שהרגע החוקתי בו אנו נמצאים יבטיח את ביסוסה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות. ובמסגרת זו יש להגיע לאמנה מוסכמת גם על תקצוב החינוך על בסיס קריטריונים שוויוניים, תכנית לימודים (קוריקולום) מוסכם של לימודי ליבה מינימאליים של מתמטיקה, לשון, אנגלית, אזרחות, ולימודי יהדות אותם ילמדו כל ילדי ישראל.

עוד ב-

הישג מרשים: זה הבנק שזכה במקום הראשון בתחרות מצוינות בשירות

לכתבה המלאה

על המחאה להמשיך ולהתמקד אך ורק כנגד הנושא המרכזי שהוא עצמאות מערכת המשפט והתנגדות להפיכה המשטרית. הרפורמה לא נגנזה ויש חשש שתובא בשיטת הסלמי לכנסת לחקיקה. את סוגיית התקצוב השוויוני בחינוך יש להסדיר כמו גם את כל יתר הנושאים בהדברות שתכליתה חקיקה בהסכמה של חוקה או הסדר חוקתי שלם שיבטיח גם את עצמאות מערכת המשפט וגם את זכויות היסוד כמו שוויון, הסדר שניתן יהיה להביאו בסופו של תהליך גם למשאל עם.