מבעד למסך העשן במלחמה שבין מחנה ביבי למחנה רק לא ביבי מסתתר הנושא המרכזי הנתון למחלוקת ציבורית בבחירות הנוכחיות, והוא עצמאותה של מערכת המשפט. מצד אחד ישנם מתמודדים לכנסת המשוכנעים שחולייה של החברה הישראלית נעוצים כולם ב"מפלגת בג"ץ" ושלטון המשפטנים, ומצד שני מי שחרדים לעצמאותה של מערכת התביעה, וכוחה של הרשות השופטת.

דמוקרטיה אינה רק בחירות כל ארבע שנים ומנהיג ופופולארי, את זה יש גם בטורקיה וברוסיה. אבל שם מערכת התביעה והשפיטה אינם עצמאיים והם סרים למרותו של המנהיג (כפי שהודגם בפרשות שונות בהם הסתבכו ישראלים) - דמוקרטיה היא מערך של איזונים ובלמים המגנים על המיעוט מעריצותו של הרוב, שבה ישנן זכויות יסוד לפרטיות, לחופש ביטוי, לשקיפות, עיתונות חופשית מערכת תביעה מקצועית ועצמאית ומערכת שפיטה אובייקטיבית שחפה מלחצים פוליטיים. כל אלה אמורים להיות מעוגנים בחוקה כתובה אך בישראל. למרבה הצער אין כזו אלא רשימה חלקית של חוקי יסוד, ופסיקתו של בית המשפט העליון שביססה חלק מזכויות אלה במהלך השנים.

מערכת אכיפה עצמאית ואמיצה היא גם תנאי לפריחתה של כלכלה משגשגת. צאו וראו אילו מדינות מהוות מוקד משיכה להשקעות בעולם. הכסף הגדול הוא הכסף המוסדי והוא נמשך למקומות יציבים. כך למשל  ועדת ההשקעות של קרן הפנסיה של המורים בגרמניה תשקיע את כספי החוסכים במדינות שבהן ישנה רגולציה מתקדמת ושלטון חוק הלכה למעשה, ובעובדה מאז שישראל הצטרפה ל-OECD היא מהווה מוקד משיכה להשקעות ולצמיחה.

מאז החלה הפרקליטות להעמיד לדין פוליטיקאים ושועי ארץ כמו דרעי, אולמרט ודנקנר החלה בכלי התקשורת מתקפה פרועה כנגדה. מערכת האכיפה אינה חפה כמובן מטעויות אך תופעות כמו "תפירת תיקים" בזדון כנגד חפים מפשע אינה קיימת בפרקליטות והנירמול של מושג זה נעשה בהובלתו של בנימין נתניהו בנאום שנשא כשהשרים בממשלתו מאחוריו בבוקר פתיחת משפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים. הכול בחלק מאסטרטגיה שתוביל, כך הוא מקווה, לביטול האישומים מחמת "הגנה מן הצדק" בטענה שנרדף פוליטית.

לרצונו זה של נתניהו חברו כוחות פוליטיים החפצים בהחלשת מערכת המשפט כדי לקדם אג'נדות פוליטיות, הן בתחום שליטתה של ישראל ביהודה ושומרון והן בתחום היחסים שבין הדת למדינה ובנושאים רגישים הנוגעים לזכויות של הומוסקסואליים למשל.

יש כמובן מה לתקן במערכת המשפט אולם חשוב שלא להתבלבל בין תיקון לבין החלשה. כך ניתן לחשוב על חקיקה שתצמצם את עילות ההתערבות של בג"ץ בעילת הסבירות למשל, אך בשום אופן אין לקבל הצעות לפוליטיזציה של הליך המינוי של שופטים.

ניתן גם לפעול סוף סוף לחקיקת חוק יסוד החקיקה, להסדרת האיזונים שבין הרשות המחוקקת לשופטת כולל חקיקת פסקת התגברות במסגרת חוק יסוד החקיקה שתאפשר לכנסת לגבור ברוב מיוחד על ביטול חוק, אך עולה חשד שחברי הכנסת נמנעים מלעשות כן רק כדי שיוכלו להמשיך במסע הדה לגיטימיזציה שהם עושים לבית המשפט העליון כשהוא מבצע ביקורת שיפוטית על חקיקה אל מול חוקי היסוד או אמנות בינלאומיות בדומה למקובל בכל הדמוקרטיות בעולם.   

ניתן למשל לחוקק עבירה של הפרת אמונים המגדירה במדויק באופן ההולם יותר את עקרון החוקיות את גבולות העבירה, אך במקביל לאמץ את המלצות ועדת שמגר לקבוע קוד אתי לממשלה ודין משמעתי לנבחרי ציבור בדומה לזה הקיים לעובדי מדינה כדי שלא כל התנהלות ממושחתת תהיה בבחינת או פלילי או כלום.

בדומה ניתן לשקול שינויים במערך הייעוץ המשפטי, ואף לפצל את תפקיד היועמ"ש לממשלה, אך לצד זאת לשריין ולחזק בחוק יסוד את מעמד היועץ המשפטי ואת חובתה של הרשות המבצעת לפעול על פי חוק.

היועצת המשפטית לממשלה. גלי בהרב-מיארה. צילום: יהונתן זינדל פלאש 90

לכן אל תאמינו בהכרח לפוליטיקאים שמדברים אתכם על הבעיה הפלשתינאית (כשיש קונצנזוס שאין כיום פרטנר למו"מ) או לאלו שמספרים לכם על יוקר המחיה (נושא שבו כל המפלגות שבויות של גורמי הכוח בכלכלה הישראלית – ההסתדרות, המונופולים והטייקונים). דרשו מן המועמדים להשמיע קול ברור וצלול האם הם בעד או נגד שימור עצמאותה המוחלטת של המערכת המשפטית מפני כל השפעה פוליטית, שכן זהו הנושא האמיתי העומד היום על הפרק.

עוד ב-

לקראת הבחירות: איפה נמצאת ישראל במדד הדמוקרטיה?

לכתבה המלאה

הכותב כיהן בעבר כמשנה לפרקליט המדינה (אכיפה כלכלית)