אם על כל פעם ששר הכלכלה ניר ברקת הבטיח לעצור את העלאות המחירים כל צרכן בישראל היה מקבל שקל, בעיית יוקר המחייה בישראל הייתה נפטרת. אבל זה לא קרה ועם הבטחות, לצערנו, אי אפשר לקנות במכולת. במקום זה כאשר מנכ"ל משרדו עד לאחרונה, אמנון מרחב, נשאל בקיץ בעודו בתפקיד על הכישלון הוא בחר להפנות את האש דווקא אלינו: "זה לא קרה בעיר כי הצרכנים פראיירים ומוכנים לשלם". הם הראש, אנחנו אשמים.

עוד הוכחה לכמה האמירה הזו הייתה פופוליסטית קיבלנו אתמול (ד') בכתבי האישום שרשות התחרות הגישה נגד ויקטורי, יוחננוף, סופר ברקת ובכיריהן. בזמן ששר הכלכלה ראה ברשתות המזון בעלות ברית פוטנציאליות מול חזירות היצרנים והיבואנים, אפילו פתח איתם קבוצת ווטסאפ לתיאום המאבק, האישומים מגלים שכמה מהם היו עסוקות דווקא בתיאום נגד הצרכנים.

הן תדלקו התייקרויות, הסכימו לשלם יותר רק בתנאי שגם מתחרותיהן יגלגלו את ההתייקרות אלינו ואף תכננו איך לעצור מבצעים והנחות באופן רוחבי כדי לשמור על שורת רווח גבוהה. ומי שלא התיישר? הפך לאויב, כך למשל אייל רביד מנכ"ל ויקטורי כינה את רמי לוי "מחבל" וקרא להשבית אותו כשהתעקש לאפשר לנו לשלם פחות. כל זה עוד יתברר בבית המשפט, אבל דבר אחד כבר בטוח: באטמוספירה כזו אפילו צרכן חכם שיעשה שיעורי בית וישווה מחירים לא יוכל לנצח בקרב על יוקר המחייה לבדו. אז אנחנו הישראלים לא פראיירים, אלא קורבנות של שרשרת מזון שפועלת כמכונה משומנת.

אבל בזמן משלמים על ההתנהלות שלהם ביוקר בכל קנייה כבר שנים, מחיר העבריינות? מגיע בצ'ק דחוי. העבירות בכתב האישום מתפרשות על שבע שנים, שהחלו אי שם ב2014. החקירה לבדה לקחה ארבע שנים נוספות וכעת היא עוברת למגרש המשפטי, שם כמיטב הקלישאה טחנות הצדק טוחנות לאט. בדרך, אם לשפוט לפי ניסיון העבר, הנאשמים עוד יזכו להנחות.

זה מה שקרה בפעם הקודמת שישראל סערה בגלל תיאום מחירים, ימי קרטל הלחם. בעלי המאפיות הגדולות, שאמורים להיות מתחרים, איחדו כוחות נגדנו ונפגשו במשך תקופה לסכם איך לשמור את המחיר לצרכן והרווחים בקופתם גבוהים. בגללם במשפחות עניות אפילו פת לחם פשוטה הפכה לפריוולגיה, אבל גם כשנתפסו הפשע הפך משתלם.

חוות דעת של מומחים העריכה את הפגיעה המצטברת בכיס של כולנו בבין עשרות למאות מיליוני שקלים, אבל סך הקנסות שחטפו? הסתכמו במיליונים בודדים. ברווחים שעשו על גבינו מימנו עורכי דין מובילים, שבשורה של ערעורים והסדרי טיעון כיווצו את עונשם של הבכירים המעורבים, עד ששלושה בילו מאחורי סורג ובריח חודשים בודדים והיתר בעבודות שירות בלבד. מעט מידי ומאוחר מידי: שמונה שנים לקחו מהרגע בו נחשפנו לפרשה ועד שהגיעה לקו הסיום.

לכן הבכירים שנאשמים כעת כנראה ישמחו שההיסטוריה תחזור על עצמה ואף עשויים לרתום אותה לטובתם כתקדים. אבל רשויות החוק חייבות לראות בה תמרור אזהרה. כי אם גם אחרי שדינם של בעלי המאפיות נגזר, שחקנים רבים אחרים בענף הוסיפו לתאם מחירים הרתעה אמיתית לא הייתה פה. נדמה שהלקח היחיד שלמדו הוא להפוך יותר מתוחכמים.

בעוד קרטל הלחם נולד בהסתודדויות בתחנות דלק הפעם רוב המידע עבר דרך צדדים שלישיים, נציגי ספקיות המזון שמתנהלים מול כל הרשתות שימשו כמתווכים וכלי התקשורת כפלטפורמה לשיגור רמזים עבים. אם הפשע ימשיך להשתלם, הן רק ימשיכו לשכלל את השיטה. לכן זה חייב להיגמר אחרת.

אבל מבחן התוצאה אינו היחיד שישפיע על הכיס שלנו, גם מבחן הזמן. הממשלה הבטיחה רפורמה שתילחם ב"אובר משפטיזציה ואובר בירוקרטיה", תהפוך את ההליכים לקצרים ויעילים יותר. אך במקום זה המהפכה המשפטית מובילה בינתיים לתקיעת מינויים וצמצום תקני שופטים, שרק מגדילים את העומס על המערכת. כמובן שאפשר וראוי לתעדף תיק כזה, בעל השפעה על החיים של כולנו, ועדיין בתנאים האלו ומול ניסיון העבר הכישלון כבר די ברור מראש.

לכן אסור להשאיר את המלחמה ביוקר המחייה לשופטים. לכתבי האישום הפליליים מצטרפות עבירות מנהליות, כמעט כל ספקי המזון הגדולים בארץ חטאו בהן כשבניגוד לכללי חוק המזון, התערבו בסידור המדפים, בקביעת המחיר לצרכן ועוד. העובדה שההתנהלות הייתה כה גורפת וארוכת שנים, ממחישה את אוזלת היד הממשלתית. גם אחרי שנחשפה, במקום לתקן, השרים האחראיים כעת ליוקר המחייה רק לוקחים אותנו אחורה, עם הבטחות ממוחזרות שקיומם תלוי בוועדות שאפילו הם כבר הודו שמוסמסו בצל המלחמה.

עוד ב-

הזמן קצוב והעבודה מרובה: סימני השאלה בתקציב 2025 | עמית תומר

לכתבה המלאה

הגיע הזמן לחזור לשולחן הדיונים כדי לבחון איך לנתק את כבלי שרשרת המזון, לפרק את הקשרים ההדוקים מידי בין השחקנים ואת המונופולים שצברו כוח גדול מידי לאורכה. לאור ממשלי רשות התחרות רצוי לבחון שוב גם את חוק המזון, האם וכיצד יש להרחיב אותו לשחקנים נוספים, כדי להוביל ליותר תחרות אבל גם לפחות תלות בין הספקים לרשתות. אחרת, ההיסטוריה תמשיך לחזור על עצמה ואנחנו נמשיך לשלם על זה.