42 ימים. בשביל משפחות החטופים, ואולי כבר עבור רובנו, המספר הזה מסמל עוד שלב בעסקה. אבל עבור הפוליטיקאים שלנו?  זה מה שנותר לשעון חול אחר, זה שמעמיד את הכיסאות שלהם בסכנה. הזמן יאזול ב31 במרץ, המועד האחרון לאישור תקציב המדינה לשנת 2025. הוא מסוקר כדרמה פוליטית, החרדים מאיימים להפיל אותו ואת הממשלה, נתניהו מבטיח לרצות אותם עם חוק גיוס שיעבור עוד לפני.

אבל בין כל הדילים הפוליטיים שכחנו את המהות – כמו שחוק הגיוס רחב ומורכב, בעל משמעויות כלכליות ובטחוניות אדירות, גם תקציב המדינה רחב, מורכב ומשמעותי לא פחות. הוא למעשה תוכנית העבודה של ישראל לשנה הקרובה: לאן ילכו כספי המיסים שלנו, מה יקרה ומה יחכה, איזה שירותים נקבל מהמדינה ועל אילו נאלץ לשלם מכיסנו, או לשלם בבריאות שלנו, בחינוך ועוד. החלטות שישפיעו על כל בית בישראל וישפיעו על מדינת ישראל גם שנים קדימה.

ההחלטות האלו כבר היו אמורות להתקבל. שר האוצר סמוטריץ' הבטיח שעד סוף השנה יעבור התקציב, אבל שרי הממשלה תקעו מקלות בגלגלי התוכנית שלו. אי אפשר להאשים אותם, את הצעת התקציב הסופית, מסמך של מאות עמודים, קיבלו באותו היום שבו נדרשו לאשר אותו. ככה הצביעו בלי ללמוד את הפרטים והוא עבר מלא חורים שמולאו בדיעבד, רק מנפחים עוד את ההוצאות הגבוהות ממילא.

כך גם לוח הזמנים המשוער לאישור התקציב הלך והתארך. רק בחלק אחד הצליחו לקיים את לוח הזמנים, דווקא זה שכולנו היינו שמחים לוותר עליו, הגזרות. עלינו הנטל הכלכלי כבר הונחת ב1 בינואר, אבל בזמן שמאיתנו לקחו, המנהיגים שלנו לוקחים את הזמן. גם את מחיר האיחור כבר שילמנו כשחוק ההסדרים – זה שאמור לכלול רפורמות ארוכות טווח שמעודדות צמיחה ומטפלות בבעיות מבניות כמו הפקקים ויוקר המחייה – הפך למסמך רזה שכולל רק צעדים שתהיה להם השפעה מידית על קופת המדינה, ב2025.

במקום ללמוד מהניסיון המר בפרקים הקודמים, בשבועת האחרונים אותה התנהלות עקומה עברה כמו בשידור חוזר אל הכנסת. במציאות הסוערת שלנו, בין איומים בטחוניים מחוץ לאיומי ההפיכה המשטרית מבית, דיוני התקציב בוועדת הכספים מתנהלים הרחק מהכותרות. ומילא שאנחנו, האזרחים, לא שולטים בפרטים אבל מהדיונים האלו עולה שגם הח"כים, נבחרי הציבור שתפקידם לפקח על מהלכי הממשלה, יודעים פחות מתמיד.

שר האוצר עדיין לא הגיע לכנסת להציג את התקציב, כנהוג, וככה סימני שאלה רבים נותרים פתוחים: איך הוחלט בכמה יגדל השנה התקציב באופן חריג, סכום אדיר של 64 מיליארד שקלים? לאיזה צרכים מיועד בדיוק הכסף הנוסף? ולמה השר הבטיח שנסיים את השנה עם גירעון של גג 4 אחוז, אם עוד לפני שהיא שהחלה היעד שהציב שחור על גבי לבן גבוה במיליארדי שקלים?  ספק אם לסמוטריץ' יש תשובות טובות לכל אלו.

את חיצי הביקורת של חברי הכנסת המתוסכלים, חוטפים במקומו גורמי המקצוע מאגף התקציבים. גם הם מוצאים את עצמם לא פעם משיבים בגמגום, תלויים בהחלטות ממשלה שעדיין לא הוחלטו. בטנגו הזה, אמנם, יש לא מעט צעדים מוכרים: טענות על כך שהתקציב לא מספיק שקוף, שהשיטה לא מאפשרת לרדת לפרטים הקטנים ששווים כסף גדול. ועדיין למחול נוספו צעדים חדשים שמרחיבים עוד את פערי המידע דווקא בשנה בה התקציב, מלא בתוספות וקיצוצים, רגיש מהרגיל.

כך למשל כ15 מיליארד שקלים באפלה מוחלטת: מעל 5 מיליארד שקלים מהם מוגדרים "כספים קואליציוניים", אבל עדיין אין שום פירוט מה מתכננת הקואליציה לעשות בהם. עוד 10 מיליארד שקלים הוא כסף שבמשרד האוצר מבקשים להקצות מראש למקרה של הסלמה שתדרוש הוצאות נוספות, בטחוניות ואזרחיות. בימים שבהם העתיד לא ברור הגיוני לשמור כסף בצד, אפילו אחראי, לכן בזה גם גורמי המקצוע תומכים. אבל כשהוא נשמר תחת ההגדרה העמומה "ראש הממשלה ושר האוצר יבחנו האם האירוע הבטחוני שמתחולל מצדיק שימוש בכסף הזה", מתעורר חשש שזה יהווה דווקא קיצור דרך לבזבוזים מיותרים.

כך, בינתיים, כשהשעון מתקתק ופרטים רבים רחוקים מלהתבהר, עולה חשש שבשעת השין חברי הקואליציה ידרשו לשמש חותמת גומי. כמו שרי הממשלה, להצביע על תוכנית שהונחה על שולחנם ברגע האחרון מבלי בכלל לשלוט בפרטים. רק שבניגוד למה שקרה בממשלה, הצבעתם לא תהיה על עוד שלב בדרך ארוכה, הקריאה הבאה במליאה תהיה סופית. ומול כל מה שעל הכף – מקום העבודה שלהם, מקומם בשלטון, חובת הגיוס של בוחריהם ושאר הטבות שהרעיפו עליהם – סביר שיבחרו את המלחמות שלהם ויפקירו את החזית הכלכלית. בטח כשאין עליהם כל לחץ ציבורי לעשות אחרת.

אז נכון, בימים שבהם שלב ב' של עסקת החטופים בסימן שאלה ואיתו עשרות חטופים מתנדנדים, בין חיים ומוות, אי אפשר לצפות שזה מה שיהיה בראש סדר העדיפויות. אבל הקרב על איך תיראה תוכנית העבודה של המדינה בשנה הקרובה, הוא למעשה קרב על איכות החיים שלנו. לכן אנחנו חייבים, גם עכשיו, למצוא את הזמן והמקום לדבר על תקציב המדינה ולדרוש מהח"כים לעשות את תפקידם בגיבושו.

עוד ב-

שר אחר, אותה מהפכה: תוכנית ה"גיוון" של דודי אמסלם | עמית תומר

לכתבה המלאה

להפסיק לראות אותו רק כאולטימטום להפלת הממשלה ולהתמקד במטרתו הגדולה יותר: כלי לבניית החברה שלנו, עם טיפול חירום בצפון ובדרום ועם שירותים ראויים שעונים על כל צורכי השגרה. זה לא יקרה אם יעבור תקציב מלא עיזים סקטוריאליות, בזמן שעל כולנו מוטל מבול של גזרות. זה לא יקרה גם אם לא יעבור תקציב ל2025 ונצטרך להמשיך להתנהל עם תקציב המשכי, קטן יותר שמשקף סדרי עדיפויות ישנים. אבל יש 42 ימים שבהם עוד אפשר לגרום לזה לקרות.