לא מכבר הורידה חברת דירוג האשראי מודי'ס את דירוג האשראי של ישראל. קוראי הטור הזה מה-25.1.24 כבר ידעו כי הפחתת הדירוג עומדת ליפול על ראשנו ובכל זאת רבים בציבור סוברים בטעות כי האחריות מונחת לפתחה של המלחמה ולא מבינים את האשמה המוטלת על כתפו של שר האוצר הכושל, בצלאל סמוטריץ'. מטרתו של הטור הנוכחי אינה לבכות על חלב שנשפך אלא להתריע כי בפנינו גל של ירידות דירוג נוספות אשר אם השר סמוטריץ' לא ישנה דרכיו אנו נקלע לכדור שלג מסוכן.

תחילה, מדוע הורידה חברת הדירוג מוד'יס את דירוג האשראי על אף שהמשק הישראלי סופג את נזקי המלחמה ומראה כי הוא יציב ואיתן? ברקע לכך, התפתחות החוב הממשלתי אשר ערב המלחמה עמד על סף נמוך יחסית של 60% תוצר בלבד. 

מצד ההוצאות הלך והתברר עוד בטרם המלחמה כי רמת ההוצאות השוטפות גבוהה מדי. עוד בטרם המלחמה התקרב הגרעון הממשלתי לרף של 3% תוצר. ברור כי בעקבות המלחמה נהיה חייבים להגדיל את תקציבי משרד הבטחון, אגף השיקום, מערך בריאות הנפש וכמובן הוצאות הריבית (מאחר וסביבת הריבית האפסית כבר לא תשוב וכן כי עלויות המלחמה נטו שנאמדות על ידי בכ-150 מיליארד ₪ יתווספו לחוב הממשלתי ויגדילו אף הן את הוצאות הריבית השוטפת). נוסף על כך, הממשלה הגדילה את התקציב בשלל הוצאות קואליציוניות (תוספות שכר למורים ברשתות החינוך החרדי הפרטי, משרדי ממשלה פיקטיביים ותקציבים לשימושם האידיאולוגי של שלל השרים המיותרים בממשלה) וכן התחייבה לתוספות שכר בהסכמי השכר עם ההסתדרות. ולבסוף, עלויות הפנסיה התקציבית הולכות ומאמירות כאשר מדי שנה נצברות עוד ועוד זכויות חדשות תחת הפנסיה התקציבית (אמנם לא נקלטים עובדים חדשים תחת הפנסיה התקציבית אולם עובדים קיימים שטרם פרשו לגמלאות צוברים מדי שנה זכויות חדשות בפנסיה התקציבית במקום להקפיא המצב ולצבור מכאן והלאה זכויות תחת הפנסיה הצוברת). במילים אחרות, מצד ההוצאות אנו צפויים לגירעון מבני שמתקרב  ל-5% תוצר. מאה מיליארד ₪ בשנה.

מצד ההכנסות אנו חווים כבר עשור ומחצה של צמיחה מאוד נמוכה המגיעה בקירוב לכ-1% לנפש, בהשוואה לפוטנציאל הצמיחה שלנו שהוא 4% לנפש (או 6% בתוצר). הפער בצמיחה הפוטנציאלית יורד לטמיון בשל יוקר המחיה האוכל חלק לא מבוטל מהכנסות משקי הבית. בשבוע שעבר הרחבתי בסוגיה זו והראיתי כיצד לא פחות ממאתיים מיליארד ₪ מהכנסות משקי הבית מתאדים עקב פער המחירים האדיר בנינו לבין המערב. במקום שסכום אדיר זה יעבוד לטובת המשק ויניע את הצמיחה בו הרי הוא נזרק לפח האשפה הכלכלי שלנו. בנוסף, מערכת המס מעוותת, החברות הממשלתיות האמונות על תשתיות מבזבזות חלק נכבד מתקציבי הפרויקטים (שלא לומר מתעכבות שנים בהשלמתם), בנק ישראל מחזק את הבנקים על חשבון כולנו והשחיתות והשיקולים הזרים בקבלת ההחלטות הכלכליות משלימים את ההסבר.

 
הבעיה היא שאין כל סימן שהממשלות בישראל (הקודמת או הנוכחית) מתכוונות לשנות את מדיניותן. ולכן, אין סימנים לחיזוק הצמיחה שיגדילו את הכנסות הממשלה ממיסים ואין שום ניסיון להשתלט על ההוצאות. מכאן, ההתדרדרות סלולה בפנינו. 

נוכח החששות של חברת מודי'ס, כמו גם חברות הדירוג האחרות, ניסה שר האוצר לבלבל אותן עם ערבוב נתוני ההוצאה המלחמתית עם נתוני ההוצאה השוטפת. כלומר, ניסה לטעון כי כל הגידול הגירעון נובע מהמלחמה. אך חברות הדירוג לא התבלבלו. מסתבר כי לא יושבים שם מטומטמים. 

זאת ועוד, מלכתחילה חברת מודי'ס העניקה לישראל את הדירוג הנמוך ביותר מבין שלוש חברות הדירוג וכעת לא זו בלבד שהורידה את הדירוג אלא גם קבעה תחזית שלילית שמשמעותה כוונה להפחתת דירוג נוספת בהמשך השנה. כתוצאה מכך נוצר פער משמעותי בין הדירוג שנתנה כעת מודי'ס לבין הדירוג שעדיין נותנות שתי החברות האחרות (סטנדרט אנד פורס ופיץ'). פער אשר הן יתקשו לשמר היות והוא יוצר עליהן לחץ גדול להוריד בעצמן את הדירוג ולסגור את הפער או לפחות לצמצמו. במילים אחרות, אנו עלולים לעמוד בפני גל של הפחתות דירוג העלול מצידו להביא לעליית שער הדולר ולהתחזקות האינפלציה כמו גם לעצירת תהליך הפחתת הריבית ואולי אף עלייה של הריבית במשק. את המחיר נשלם כולנו.  

עוד ב-

המאבק ביוקר המחיה הוא פוטנציאל הצמיחה המרכזי שלנו | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית