מאז אירועי השבת השחורה ב-7 באוקטובר, אנחנו מתמודדים עם מציאות חיים קשה ועצובה. ילדים רבים בישראל, גם אם לא היו במעגל הפגיעה הראשוני (יישוביי העוטף, אובדן בני משפחה), נחשפו ונחשפים למציאות מלחיצה שכוללת אזעקות תכופות, סגירת בתי הספר, בני משפחה שיוצאים למילואים וללחימה, סיפורי החטופים, הנפגעים והמפונים. ה"שלב האקוטי" הפך ל"שגרת מלחמה" ולשגרה זו יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת על ילדים, על שלומם הנפשי ותפקודם. 
 

עבור ילדים רבים החזרה לבתי הספר והירידה בכמות האזעקות, סימנה כי תחושת הסכנה חלפה. חלקם הצליחו לחזור לשגרת לימודים, פעילות פנאי, משחק והנאה, וחלקם מלווים בתחושות מתח וחרדה למרות החזרה לשגרה. בתוך אלו נשים לב לשלוש קבוצות של ילדים ובני נוער שלהם סיכוי גבוה יותר להגיב למצב: ילדים ובני נוער שבני משפחתם, ובמיוחד הוריהם, מגויסים למילואים; ילדים ונוער שחשופים יותר למידע טרגי, אובדן, מצב החטופים ומצב הלחימה והחיילים; וילדים שסבלו מטראומה, בעיות חרדה, דיכאון או קשיי ויסות רגשי טרם המלחמה.
 

המצוקה יכולה לבוא לידי ביטוי בכל מיני דרכים, בהם: פחד ומתח מוגבר לרעשים חזקים או צפירות אמבולנס, קושי רב בהתנהלות עצמאית ורחוקה מההורה, קושי להישאר לבד בבית, קושי להיכנס להתקלח או להירדם מחשש שתהיה אזעקה ולא ישמעו, רצון לישון בקרבת ההורים ועוד. לעיתים אף נראה פחדים עליהם כבר התגברו הילדים, חוזרים כמו למשל החשש ממפלצות או הפחד מחושך אצל ילדים צעירים. המתח והחרדה יכולים לבוא לידי ביטוי ברעד, בכי, דפיקות לב מואצות, זיעה, סיוטים, התעוררויות תכופות בלילה ועוד. לעיתים ילדים אלו יתקשו להתרכז בלמידה ויבקשו זמני מסך רבים יותר כדי להסיח את דעתם מהמתח, אחרים יחוו עצב ודכדוך, אולי אף יבכו יותר, יספרו על מחשבות קשות או יתקשו למצוא הנאה בפעילויות שנהנו מהן בעבר. 
 

לעיתים קרובות ילדים מתוחים ועצובים מגיבים בעצבנות, ולכן ייתכן שילדים אלו יגיבו בהתפרצויות כעס וחוסר סבלנות. במידה והתגובות הרגשיות הללו נמשכות מספר שבועות ללא שינוי לטובה, כוללות שינויים דרסטיים במצב רוח, בתיאבון ובהרגלי שינה, או הבעת ייאוש מהמצב – מומלץ לפנות לעזרה מקצועית. לצד זאת, ישנם מקרים רבים בהם עליית המתח הזו, אם היא באה לידי ביטוי בחרדות, עצבות או עצבנות, היא בגדר תגובה נורמלית למצב הלא נורמלי של מלחמה מתמשכת, טלטלה ואובדן רבים.