אם החזון של ד"ר עמית מור - מנכ"ל חברת אקו אנרג'י, יועץ כלכלי-אסטרטגי ומרצה בכיר במרכז הבינתחומי - ייצא לפעול, בשנת 2040 יהיה נעים יותר לחיות כאן, בארץ הבלגן. מזג האוויר, על פי התחזיות הקודרות בנוגע להתחממות הגלובלית, יהיה איום ונורא, אבל לפחות האוויר יהיה נקי, החשמל יהיה זול, התחבורה תהיה יעילה והשמש הטובה תדאג כמעט לכל צרכינו. "ההשקעות בפרויקטים של אנרגיה מתחדשת יגדלו כאן מאוד", הוא צופה, "כבר עכשיו יש פה לא מעט כאלה וברור לחלוטין שהמניע הוא לא תמריצים ממשלתיים - זה מניע כלכלי לגמרי. וברגע שהמדינה תומכת בזה, העסק נהיה עוד יותר משתלם, זה כבר עולם אחר. רק לפני כמה ימים הוגשה הצעה לממשלה שבמסגרת תכנית ההשקעות ליציאה מהמיתון תינתן כרגע עדיפות להקמת תחנות כוח סולאריות בהיקף של 2,000 מגה וואט. זה הכיוון, בקיצור".

ד"ר עמית מור (צילום: מסך יוטיוב ועידת אנרגיה ועסקים)

ד"ר מור סבור שהתמריצים הממשלתיים לתעשייה ירוקה, שהופכים ליותר ויותר נפוצים ברחבי העולם המערבי, תביא באופן טבעי לעלייה בהשקעות בתחומים הנוגעים לכך - מגמה שבאה לידי ביטוי כבר עכשיו בתעשיית הרכב החשמלי. "ההיפרדות של העולם מהנפט מתחילה ברכבים הקלים, שמהווים 80% מכלי הרכב בעולם", הוא אומר, ומבטיח כי "המעבר הזה יתרחש בישראל הרבה יותר מהר ממה שכל מיני מומחים חושבים. להערכתי, עד 2035 ייאסר לחלוטין לייבא לכאן רכבים עם מנוע בערה פנימי".

מדובר בהערכה אופטימית מאוד, כמובן. תסריט אידילי שיוצא מנקודת הנחה שעלות הפקת החשמל תרד בעקבות המשך המעבר מייצור פחמי לייצור בגז טבעי ולשימוש באנרגיה סולארית ושבמקביל יחולו שינויים מרחיקי לכת במערכת המיסוי על ייבוא כלי רכב לישראל. "כ-9 אחוז מתקציב הממשלה, שעומד על 480 מיליארד שקל, מגיעים ממיסוי על ענף הרכב", מסביר ד"ר מור, "זה אחוז מהגבוהים בעולם, אם לא הגבוה ביותר. כ-20 מיליארד שקל זה מיסי הקנייה והאגרות השנתיות ו-21 מיליארד שקל זה מיסי בנזין וסולר, שגם הם הגבוהים ביותר בין מדינות אירופה. מחיר הדלק היום הוא 5.21 שקל לליטר. מתוכו, רק 1.40 שקל לליטר זה עלות הדלק בבית הזיקוק. 3.80 שקל זה מיסים, מע"מ זה עוד קצת והנה, הגעת לאן שהגעת".

טוב, זה סיפור ידוע. השאלה לאן זה הולך.
"אני מניח שגם בעתיד כ-10 אחוז מתקציב המדינה יגיע מענף הרכב, מכיוון שהחשמל לא ממוסה כאן ישירות. כדי שנתקדם בנושא הזה, הממשלה צריכה למסות את הרכב על פי קילומטרים עם תוספת של אגרות גודש על נסיעה בשעות השיא, או להטיל מס פחמן על בנזין וסולר. שינוי מערכת המיסוי צריך לתמרץ את המעבר לרכב חשמלי נקי, לתועלת הציבור. אנחנו יכולים להוכיח לעצמנו וגם לעולם כולו שניתן להקטין את התלות שלנו, בת 120 השנים, בדלק. יש בזה גם תועלת אסטרטגית, כמובן, כי חלק גדול מהנפט מגיע ממקומות שלא בהכרח בעדנו".

הוא נותן כדוגמה לחברת רכב ששמה את הירוקים שלה על אנרגיות ירוקות את  וולוו, שהחליטה השנה להפסיק לייצר מכוניות חדשות עם מנוע בעירה פנימי. ההחלטה המהפכנית הגיעה בין השאר נוכח הירידה הניכרת במחירים של מצברי המכוניות החשמליות והקמתן של עוד ועוד "חוות מצברים" ברחבי העולם, שאוגרות אנרגיה זמינה בכמויות אדירות.

דוגמה נוספת לחיבור עסקי מושלם עם צו השעה הסביבתי אפשר לראות בחברה הישראלית הוותיקה אורמת טכנולוגיות, שהוקמה על ידי יהודית ויהודה ברוניצקי ב-1965 ומאז הפכה לענקית אנרגיה בינלאומית. לאורמת יש חמש חברות בת שמפעילות עשרות תחנות כוח של אנרגיה חלופית, בעיקר גיאותרמית, וכגוף עסקי היא עדיין מהווה מודל אולטימטיבי לחדשנות בתחום הקיימות והסביבה, ובעיקר לחשיבה מחוץ לקופסה. ב-1984, למשל, הקימה מתקן להפקת חשמל מבריכת שמש ליד ים המלח שסיפקה חשמל במשך שלוש שנים. ב-1999, חברת הבת שלה אופטי קנדה הפיקה חשמל מאספלט שנמצא בחולות של אלברטה שבקנדה.

"עשרות חברות עוסקות היום בפעילות מהסוג הזה", אומר ד"ר מור, "במיוחד בכל מה שקשור לאגירה. עד לאחרונה היה קשה מאוד לאגור חשמל. ייצרנו אותו ובמהירות האור הוא הגיע לבתים ולמפעלים. אגירת חשמל בעבר הייתה כרוכה בפרויקטים תשתיתיים גדולים. בגלבוע, למשל, עושים את זה באמצעות הזרמת מים בין בריכה שממוקמת בגובה של 500 מטר לבריכה שנמצאת לרגלי ההר, לפי הצורך. היום, המגמה הברורה היא חוות מצברים: כיוון שהמחירים של מצברי לית'יום-יון יורדים בקצב מסחרר, ברחבי העולם מוקמות עשרות חוות מודולריות של מצברים בתוך קונטיינרים, ושם באמת ניתן לאגור הרבה יותר חשמל מכפי שהיה בעבר".

לטענתו של ד"ר מור, "פריצת הדרך הטכנולוגית והכלכלית של מתקני אגירת החשמל הגדולים היא מהפכה שתקרב את המעבר לעולם שבו רוב החשמל מיוצר באנרגיה מתחדשת". "זאת מהפכה טכנולוגית אדירה שתבוא לידי ביטוי גם בייצור חשמל וגם במעבר של עולם הרכב לטכנולוגיה חשמלית. היום, אגב, מפתחים גם מצברים מחומרים אחרים, כי לית'יום הוא מינרל שהמשאבים שלו מוגבלים, כך שגם לזה יש פיתרון".

עד כמה זה ישים לגבי ישראל?
"ככל שנעבוד מהר יותר, נגביר את קצב ההקמה של תחנות כוח סולאריות ונזרז את קצב המעבר לרכב חשמלי או מימני (מונע בידי תערובת של מימן ומים שמייצרת חשמל, רב"פ), כך נגיע יותר מהר לנסיעה על השמש. זה לא חלום באסמפיה. כבר היום יש בארץ כמה אלפי כלי רכב חשמליים וכמה אחוזי חשמל שמיוצרים מאנרגיה סולארית. זה צריך להיות החזון שלנו. אנחנו מדינה מאוד טכנולוגית שפועלים בה יזמים מצוינים. בעזרת רגולציה ממשלתית תומכת, נגיע לשם.