קשה היה לחמוק בימים האחרונים מאינספור הכתבות שפורסמו בעיקר בתקשורת הכלכלית אודות העובדה כי ענקית התוכנה 'אמדוקס' נערכת לגל פיטורים רחב ונוסף אשר צפוי לפגוע גם בעובדים רבים בישראל.

מעבר למהלך הכואב עצמו, הוא מפנה זרקור לעובדה כי בחברת 'אמדוקס' אין ועד עובדים, למרות ניסיון ההתאגדות בחברה שקרם עור וגידים לפני מספר שנים, אך דוכא בסופו של דבר בהצלחה ע"י ההנהלה ועורכי דין שנשכרו במיוחד למשימה זו.

ועד עובדים? ב'אמדוקס'? כן, ועד שמייצג את העובדים מול ההנהלה, בכדי שלא יצטרכו לעמוד מולה לבדם והיא לא תוכל להיפטר מהם בהינף יד או בלחיצת מקלדת בגיליון אקסל.
בצד השכר הגבוה באופן יחסי, עובדי היי-טק, אך לא רק הם, מוצאים עצמם מתמודדים עם שחיקת שכרם ביחס ליוקר המחיה, הפרה בוטה של האיזון בין שעות העבודה לשעות פנאי, גלי פיטורים ושינויים פתאומיים בתנאי העסקה.

עובדים אלו שנרתעו בעבר מהדימוי השלילי שהודבק לוועדי עובדים, מתחילים להבין כי העבודה המאורגנת, על ערכי הסולידריות שלה וההגנות שהיא מספקת רלוונטית לחייהם יותר מתמיד. הם אמנם גדלו והתחנכו בשנים בהן נראה היה שארגוני העובדים הם נחלת העבר, שהגמישות התעסוקתית מבטיחה חיים של עושר ורווחה והחוזה האישי, שמבטיח בונוסים אטרקטיביים, הוא משאת נפשו של כל עובד צעיר, אך המציאות הוכיחה אחרת.

ברור כי אין ביכולתו של ועד עובדים, חזק ככל שיהיה, למנוע לחלוטין גלי פיטורים נרחבים ותופעות דומות, אולם, ביכולתו לצמצם אותם ולהבטיח את קיומה של פרישה בכבוד ויחס הגון וראוי מצד המעסיק.

החודש ציינו 13 שנים למחאה החברתית הגדולה של קיץ 2011 ששטפה את רחובות ישראל. אחד ההישגים העיקריים של אותה מחאה הייתה הקריאה לשמירה על כבודו ופרנסתו של האדם. ההגנה הזו לא תמומש על ידי כוחות השוק או ' יד נעלמה' , אלא על ידי עובדים נחושים, משכילים, בעיקר מאזור המרכז.

המאבק נגד רמיסת זכויות העובד ומהלכי פיטורים ללא הבחנה, כבר מזמן אינם נחלתם הבלעדית של עובדי מפעלים קשי יום באזורי הפריפריה הרחוקים, המלווה כמעט תמיד בסימבולים קבועים, כגון צמיגים בוערים ומגאפון רועש. יותר מתמיד המאבק הזה רלוונטי גם בחברות היי-טק, פיננסים, תקשורת וכד'. עשרות אלפי עובדים בענפים אלו שלקחו את גורלם בידם והחליטו להתאגד בעשור האחרון - הם הוכחה לנחיצותם של ועדי העובדים בישראל של 2024.

למי שעדיין מטיל ספק בחשיבותו של הוועד לעובדים בחברות, כדאי להיזכר בתוכנית הפרישה מרצון שיצרנו ב 'פלאפון' לפני כשנתיים, שהציעה תנאים מופלגים לעובדים שמבקשים לפרוש. ספק רב מאוד אם ההנהלה הייתה מעניקה תנאים אלו לעובדיה מטוב ליבה, לולא ועד עובדים דומיננטי ודינמי.

ההבנה כי הצלחת החברה היא הכרחית לביטחון התעסוקתי של העובדים היא זו המביאה את הוועדים להסתכלות רחבה יותר על השוק והענף. עצם היותם פועלים בסביבה תחרותית במגזר הפרטי מחייבת גם אותם לחשוב מחוץ לקופסה, להביא פתרונות העולים מהשטח ולא לקפוא על השמרים תוך אותה אמירה ישראלית ידועה "יהיה בסדר".

הכותב הוא יחיאל שמן, יו"ר ועד עובדי פלאפון