תרבות ופנאי

שנה של קאמבקים וחידושים בחסות המלחמה: זו השנה שהייתה במוזיקה הישראלית

השנה, בשל המלחמה והאירועים הקשים שחלו בה, נדמה שהמוזיקה שימשה כמקום המנחם עבור כל עם ישראל. במהלך השנה שזה עכשיו נגמרת, נרשמה במוזיקה הישראלית תופעה מעניינת שבמסגרתה להיטי ענק מן העבר זכו לתחייה מחדש | טור אישי

עידו מור | 7/10/2024 15:05

שנה של קאמבקים וחידושים בחסות המלחמה (צילום פלאש 90/ אורן בן חקון, יוסי זמיר, משה שי, ג'מאל עוואד, אבשלום ששוני)

במהלך השנה שזה עתה הסתיימה, נרשמה במוזיקה הישראלית תופעה מעניינת ששווה להתייחס אליה. להיטי ענק מן העבר חוו קאמבק וזכו מחדש באהבת הקהל. המגמה, החלה עוד בימיה הראשונים של המלחמה.

אם זה בזכות קאבר שעשו להם שזכה להצלחה (לדוגמא השיר ״ואיך שלא״ מקור של אריאל זילבר), אם זה בעקבות המלחמה (״הביתה״ של ירדנה ארזי, ״איזה יום היה לי סמואל״ של להקת השמחות, "החיטה צומחת שוב" שי המבר ועוד) ואם זה בזכות הופעתן בטלוויזיה שהובילה לפופולאריות מחודשת ברשתות (״ודוד יפה עיניים״ יגאל בשן, ״הנה ימים באים״ אילנית ועוד).

שיר חשוב מאוד: "بلدي" – מתוך האלבום ״מגדל של אור״ של הפרויקט של עידן רייכל״ (2024)
בטור סיכום השנה שלי, בחרתי לציין שיר שלמרות שלא זכה להצלחה גדולה, הוא מגולל בו סיפור חשוב ומרגש שחובה לשים עליו את הזרקור. השיר "بلدي" מבוצע יחד עם לואי עלי והוא יצא כסינגל החמישי מתוך האלבום.

רייכל סיפר בריאיון שבמהלך ביקור בשבעה של חלל דרוזי הוא הופתע לגלות שמקום המדינה ועד היום לא נכתב שיר זיכרון לחללי העדה הדרוזית. רייכל סיפר בריאיון לרבקה מיכאלי כי: ״השיר כולו בשפה הערבית נכתב לבקשתו של אמל נסראלדין, יו"ר 'יד לבנים' בדלית אל כרמל, שביקש ממני 'תכתוב שיר לנופלים שלנו, משהו בערבית לאימהות שלנו שיוכלו להבין ולהזדהות עימו כל יום זיכרון׳״.