ל"פרשה משפחתית", שעלתה בסופ"ש בנטפליקס, יש את כל הנתונים להיות דווקא משוגרת לקולנוע ולא לענקית הסטרימינג. כך או כך, עושה רושם שהיא הולכת להיות אחת ההפתעות של נטפליקס לקיץ הקרוב. ראשית, היא מעוטרת בשמות גדולים למדי – ניקול קידמן וזאק אפרון (ששבים לשתף פעולה לאחר סרטם המשותף "העיתונאי" משנת 2012), זוכת האוסקר קתי בייטס, וג'ואי קינג הצעירה שגונבת את ההצגה ובאופן כללי נראה שהיא אחת הכוכבות החמות של השעה.

העלילה של "פרשה משפחתית" מתחברת היטב לרוח הזמן שנושבת בהוליווד, שלאחרונה מפיקה לא מעט סרטים שבמרכזם רומן בין גבר צעיר לאשה מבוגרת ממנו. ראינו את זה לאחרונה עם "הרעיון שהוא אתה", שבו אן האת'וויי מתאהבת בכוכב להקה צעיר ממנה, וגם כאן, התפוח לא נופל רחוק מן העץ. במרכז העלילה אנו מתוודעים לכוכב הקולנוע כריס קול (זאק אפרון),  טיפוס רעיל ובלתי נסבל לסביבה ובמיוחד גם לא לעוזרת האישית שלו, זארה (קינג), שמהר מאוד מואסת בתפקיד ומגיעה אליו מהדלת הקדמית של ביתו ומתפטרת.

בכל אותו הזמן אנו גם נחשפים לאמה של זארה, בגילומה של קידמן, שמגלמת סופרת מעורכת שחיה בצל אובדן בעלה ולא ששה לשתף בכך את חמותה, ליילה (קתי בייטס) שמחזקת אותה ושבין שתיהן יש מספר דיאלוגים יפים לאורך הסרט. בהמשך, כשכריס ינסה להחזיר לחיקו את זארה, הוא יגיע לביתה רק כדי להיתקל בקידמן ומה שיתחיל כפלירטוט קל יתפתח מהר מאוד לרומן סוער שיוליד את אחת מסצינות הסקס הכי מורידות שיש. כל זה קורה למגינת ליבה של זארה שדבר הרומן מערער אותה וגורם לה לשאט נפש מידית וגם לפנס בעין.

המשולש האנושי הזה מוליד עמו שורה של התמודדויות מביכות ומשעשעות כאחד, אך בסופו של דבר, ככל שהעלילה מתקדמת, הסרט מצליח לגעת באופן משכנע וחינני נושאים כמו הגשמה, חיבור לרצונות הפנימיים שלנו וגם לאופן שבו אנו מרצים את הסביבה שלנו והגבול שבו הוא עובר.

לצד כל אלה, הסרט מצליח לעיתים להיות ממש פרודיה לתעשיית הקולנוע. חלק מזה בא לידי ביטוי כבר בסצינת הפתיחה שבה דמותו של אפרון מוצגת באופן שטחי ומגוחך ומרפרפת לכמה אייקונים קולנועיים. יש גם במהלך הסרט רפרנס לכל מיני סרטים אייקונים של פעם (חפשו את טיטניק) והדבר מצביע על מודעות מכוונת ומשתלב היטב עלילה. גם הצילומים והפוטוגניות של הסרט מוסיפה לו נופך של ממש והבימוי שנעשה על ידי ריצ'רד לה-גראוונס שכבר ביים בעבר כמה סרטים יפהפיים מצליח להוציא את המיטב מהשחקנים.

קידמן כהרגלה מוכיחה שהיא אחת הגדולות שהיו פה, למרות שזה לא תפקיד אופי שלה, היא מצליחה להוציא את המיטב ממנו ונראה שהיא נהנית מכל רגע. מדהימה גם העבודה שהיא נראית אותו הדבר כמו מלפני 20 שנה. אפרון, שלאחרונה כיכב ב"המתאבקים" (ומאז כנראה שמר על מסת שריר לצורך הסרט הנוכחי) מצליח גם לתת תצוגת משחק לא רעה בכלל ובל נשכח את קתי בייטס זוכת האוסקר (בדומה לקידמן כמובן) שמפליאה אף היא בתפקיד משנה עם הרבה נשמה.

ג'ואי קינג, כוכבת אמריקאית יהודייה מצליחה למצב את עצמה כאחת ההבטחות הגדולות של הוליווד ולאחר שכבר עשתה כמה תפקידים היא לחלוטין יכולה לסמן לעצמה את נקודת הזינוק מכאן. היא מצחיקה, חיננית ובעיקר מצליחה להשתלב בקאסט גדוש הכוכבים הזה ולבלוט בו. נקודת החולשה של הסרט היא בכמה סצינות שנמרחות בו ובאורך הכללי שלו שהיה ניתן לקיצור בעשרים דקות...

עוד ב-

זאק אפרון כבר לא נראה אותו דבר - ולמעריצים נשבר הלב

לכתבה המלאה