ג'ניפר לופז היא אשת עסקים ממולחת. היא מסמנת וי כמעט על כל תחום אפשרי: מוזיקה, מותגי קוסמטיקה שנושאים את שמה, וודקה וגם סטרימינג. לאחר שיתוף הפעולה עם אמזון הגיעה תורה של הענקית נטפליקס, איתם היא חתמה כבר לפני שנים על שרשרת שיתופי פעולה שעד כה הנפיק שורה של סרטים בכיכובה: דוקו על הקריירה שלה בשם "מחצית  ,סרט פעולה שיצא בתחילת השנה בשם "האמא".

כעת, מגיע תורו של הסרט השלישי שגם הוא סרט פעולה בכיכובה ובהפקתה בשם "אטלס". בעוד הדוקו אודותיה היה נחמד לצפייה וסיפק כמה רגעים אותנטיים על הדרך שעברה, הסרט "האמא" כבר היה בינוני אך נסבל. ההידרדרות מגיעה כעת לשיא חדש בדמות הסרט "אטלס", שרוכב על גל ה-AI שמסעיר את העולם ואת תעשיית הקולנוע. התוצאה, בסופו של דבר, היא סרט מגושם, לא נעים לצפייה וארוך ללא הצדקה. 

 

הסרט, שבוים על ידי בראד פייטון, מי שאחראי לקטסטרופות קולנועיות כמו "פרא" ,"וסאן אנדרס" – שני סרטים בולטים שמבוססים בעיקר על אפקטים ממוחשבים, ממשיך להטביע את חותמו גם כאן. רוב הסרט נשען על אפקטים ממוחשבים לא מתוחכמים ומאוד מיושנים. הסרט מזכיר ויזואלית את סרטי הפעולה הבדיוניים של תחילת שנות האלפיים.

החטא החמור שלו הוא פספוס כל הזדמנות להטביע חותם או לעסוק באופן מקורי בסוגיית הבינה המלאכותית ויחסי מחשב אדם שמעסיקה את העולם. במרכז העלילה נמצאת אטלס שפרד (לופז), אנליסטית מבריקה שבילדותה איבדה את אמה לאחר שאחד הרובוטים שיצרה התקומם והרג אותה ואף הגדיל לעשות ופרץ לתוכנית של רובוטים בעלי בינה מלאכותית ברחבי העולם, מה שהוביל לכאוס ממשי.

 

Play with fire and you are going to get burned 🔥 #ATLAS is the #1 movie globally on @netflix 💥 pic.twitter.com/eYbULL8TkH

— jlo (@JLo) May 26, 2024

כעבור כמה עשורים, כשאטלס כבר אשת מקצוע מוערכת היא מחליטה לצאת למלחמת חורמה נגד מחבלי הבינה המלאכותית . אך את כל זה היא צריכ לעשות בלימבו מסורבל שמשלב שיתוף פעולה עם האנושות ועם הרובוטים "הטובים". רוב העלילה מתרחשת בחלל וכוללת כמה וכמה סצנות פעולה ממוחשבות, מונוטוניות שתמיד נראה כי משיבות את העלילה לאותה נקודה וחוזרות חלילה.

הסרט לא עוסק ביחסים ובהשלכות של הבינה המלאכותית או מגדיל לעשות ולהציע נקודת מבט מעניינת או מקורית, חבל. הסרט, אם תרצו, הוא שילוב של הכלאה בין "התא" בכיכובה של לופז שיצא לפני 24 שנים ו"אני רובוט" (2005) – שני סרטים עם אלמנטים זהים אשר הקדימו במידה מה את זמנם ומצליחים להיות יותר מקוריים ואייקונים מהסרט הנוכחי שהיה על פניו אמור להאפיל עליהם.

היחסים בין הבינה המלאכותית לאנושות הוא אחד התחומים המעסיקים ביותר את העולם ועתיד גם לשנות את תעשיית הקולנוע שלופז מתנהלת בתוכה. נזכרתי במהלך הצפייה ב"היא" המופתי שהצליח עם תקציב צנוע בהרבה להשאיר חותם ולהפוך לקלאסיקה וזו ההוכחה שלפעמים מה שצריך הוא סרט עם עלילה חכמה מאשר סרט עשיר אך מקושקש. 

עוד ב-

ההצגה הזאת היא ההבטחה של התיאטרון הישראלי לשנת 2024

לכתבה המלאה

גם המשחק של לופז מאופיין באחידות ובהלה ולא מצליח להרחיב את היריעה או לעורר הזדהות עם הדמות. נקודת האור היחידה בסרט העובדה שנחמד לראות שבהוליווד עדיין מלהקים אישה שחצתה את גיל ה-50 לתפקיד גיבורה בסרט אקשן, ולא רק צעירים ומסוקסים.