אלי כהן, מנכ"ל פתחון לב חושש מאוד. שנת 2021 מסכמת שנת קורונה קשה, מסוכנת והרסנית במיוחד שגרמה ללא מעט משפחות להפוך לנזקקות. בראיון ל-ice, האיש שעומד מאחורי אחת העמותות החזקות והחשובות בישראל בתחום הסיוע למשפחות החלשות, מספר על האתגר החדש, השוואה לימים בהם החלה העמותה את דרכה והאם הממשלה עושה מספיק.

"וואו, זה כבר אפילו מעבר לקורונה, אנחנו בשנה שעברה תוך כדי הקורונה, חווינו עלייה של 1,800% בפניות. עכשיו הגידול של 30% הוא לעומת המספר החדש, כי מי הם האנשים שפונים? אותם אלו שצריכים לחזור לעבודה אחרי שסיימו את החל"ת. מדובר בגל שסופג את זה שעאילו מרגישים שעברה הקורונה והיא לא באמת עברה, זה כבר לא הנגיף".

"אנחנו כבר עכשיו לא עומדים בכמות הפניות, אפשר לראות שהביטוח הלאומי פרסם נתונים על כמות מבקשי הבטחת הכנסה ולקצבאות, מדברים שם על עלייה של עשרות אחוזים בתוך חודש אחד. המצב רע ומחמיר, הוא כבר רע וכשביטלו את החל"ת לבני 40, הוסיפו עוד הרבה אנשים למעגל הזה".

"אנחנו בשנה כזו בפתחון לב שמתחילה להתגלגל הקורונה חווים בעיה. ההתנדבות אצלנו היא לרוב התנדבות מאורגנת. מה הכוונה? יחידה בצבא שבאה להתנדב, אז כולה מגיעה, חברה ששולחת את כל העובדים להתנדבות, זה הרבה התנדבויות קבוצתיות. חברות עכשיו מתחילות להכנס שוב לנהלי קורונה ואין שום פגישות לא מחויבות. זה לא שהם לא רוצים להתנדב, הן חייבות לשמור על הנהלים. אז אנחנו במצב שבו אנחנו צריכים לחלק ל-10 יישובים שלא חילקנו בעבר סיוע ואנחנו צריכים לדוגמא בקריית מוצקין עוד 200 מתנדבים ויש לנו רק 57, רבע מהכמות הנדרשת. היו לנו שתי חברות שאמורות היו להביא 50 עובדים כל אחת, אבל הן לא יכולות. יש קושי מאוד גדול ולכן אנחנו פונים לציבור הרחב. אני כאדם פרטי אוכל, אם לא דרך החברות או העסקים. יש עלייה של עשרות אלפי משפחות שמבקשות סיוע ואלפי מתנדבים חסרים שהם כוח האדם שמטפל במשימה".

"יש כאן הזנחה של עשרות שנים ואני לא מדבר אפילו על הממשלה הקודמת של הליכוד, זה אפילו קודם. אנחנו לא מדינת רווחה כבר עשרות שנים. בתקציב הנוכחי יש בשורה שבו לראשונה המדינה לוקחת אחריות ושמה כסף לפי התקציב ל'ביטחון תזונתי'. יש שם מעט כסף, אבל לפחות היא שמה משהו ולוקחת אחריות ואנחנו נאבק שזה יגדל. יש ממשלה בתחילת דרכה ואני מקווה שזו סנונית ראשונה לקראת ההמשך. הממשלה הבטיחה שתטפל בנושאי החברה וזה הדבר הראשון שצריך להיות על סדר היום. האיום החברתי גדול יותר מהאיום האיראני. אם בעוד 20 שנה יהיו 50% עניים, המדינה בסכנה שלא לקיים את עצמה. ביטחון תזונתי משפיע על חינוך, תעסוקה, התנהלות ואלימות, הכל מהמקום הזה כולל הבריאות וזה הדבר שהכי חשוב להשקיע בו".

"מעמד הביניים קרס כבר קודם וזה ממשיך בקו הזה אם לא יעשו צעדים דרסטיים. אנחנו רואים את הנתונים באופן מאוד ברור בשנים האחרונות וקו העוני למשפחה בת 4 נפשות הוא בנקודה שבה היא מכניסה קצת פחות מ-9,300 שקל. אם לוקחים משפחה כזו ורואים מה הסכום שנדרש לה לקיום, רואים שהסכום הדרוש הוא 13 אלף, גם מי שמרוויח את הסכום הזה הוא נחשב במעמד הביניים, אבל בפועל הוא עני כי ההוצאות שלו גדולות מכך. מטעמי נוחות לא רושמים עליו שהוא עני, אבל בפועל הוא רחוק מהמצב בו הוא מקיים את עצמו. כמה זמן משפחה ישראלית ממוצעת יכולה להחזיק בלי עבודה? שפיטרו את אחד מבני הזוג? המעמד הזה עמוק בתוך הקלחת ואנחנו עוד לא רואים את זה. חזרו לשוק העבודה 230 אלף איש, אבל בשוק רק 130 אלף משרות פנויות. יש 100 אלף בתי אב שעבודה לא מחכה להם. אנחנו יודעים שמשפחה עם מפרנס אחד, היא מתחת לקו העוני".

"אני חושב שלהוזיל את סל הקנייה של הצרכן הוא הדבר הכי נכון, לפחות לפי הרפורמה לחקלאים. התהליך שאומר 'בואו ניקח ונצמצם את עלויות המזון' הוא נכון. מקבלי סיוע של פתחון לב לא יכולים ללכת ולקנות ענבים, הם לא יכולים להוציא 50 שקל לקילו, צריכים לשנות את זה. האם לשנות את זה תוך כדי שהחקלאים יקבלו בעצמם סיוע בפתחון לב, ממש לא. צריך למצוא את הדרך הנכונה לעשות את זה. אני מכיר את הרפורמה וזה לא נעשה, צריך שהם יהיו חלק מהפתרון. חייבת להיות הוזלה, המצב הקיים לא יכול להמשך".

"לא ניתן להשוות, ב-1998 המדינה חצתה לראשונה את רף 700 אלף העניים, זה היה הטריגר להקמת פתחון לב. היום אנחנו מדברים על 1,8 מיליון לפני הקורונה, הצורך לא אותו צורך, הקושי לא אותו קושי וההוצאות של המשק הביתי גדלה מאוד. ההוצאות תפחו מאוד וההכנסות לא גדלו בהתאם. אנחנו צריכים לשנות את כל הפרדיגמה הזו. המדינה לא יכולה להתקיים בקושי הזה, היא חייבת לחבר את כל השחקנים. צריך לתכנן פעילות ואז לתת מענה הולם לבעיות. זה הישג אדיר שעבר הסיוע התזונתי".

"שיתוף פעולה, שישתפו את ארגוני המגזר השלישי בעשייה, זו הדרך הנכונה והיחידה שתביא פתרון הולם לבעיות החברתיות שעומדות בפנינו".