בזמן שנמלי התעופה הישראליים נמצאים במרכז השיח הציבורי - נתב"ג המתמודד עם צמצום דרמטי בפעילות בעקבות המלחמה, שדה התעופה רמון העומד כמעט ריק, והוויכוח המתמשך על מיקום נמל התעופה המשלים בין רמת דוד לנבטים - קיים נמל תעופה היסטורי שסיפורו כמעט נשכח: נמל התעופה עטרות בירושלים, שהיווה פעם שער אווירי מרכזי לעיר הקודש.

על פי חשיפת אתר מאקו, סיפורו של נמל התעופה עטרות מתחיל בשנת 1918, בראשית תקופת המנדט הבריטי, כאשר השלטונות זיהו את הפוטנציאל של האזור כמתאים להקמת מסלול נחיתה והמראה. הנמל נפתח רשמית ב-1925 עם מסלול עפר צנוע שנועד לטיסות פרטיות, אך במהרה הפך לתחנת עצירה חשובה בקו הטיסות הבינלאומי מלונדון להודו. מטוס שפעל בקו זה אף זכה לשם הסמלי "קריית ירושלים", ובשנת 1937 החלו לפעול בו גם טיסות מסחריות של חברת "נתיבי אוויר ארץ ישראל" בין לוד לירושלים.

תקופת הזוהר של נמל התעופה הגיעה דווקא תחת השלטון הירדני, לאחר מלחמת העצמאות. באמצע שנות ה-60 הגיע הנמל לשיא פעילותו, כאשר 15 חברות תעופה ערביות ואירופאיות הפעילו בו טיסות, בעיקר עבור מכובדים וצליינים שביקשו להגיע לירושלים ולגדה המערבית. בשנת השיא נרשמו בו מעל 1,000 טיסות ויותר מ-100,000 נוסעים. לאחר מלחמת ששת הימים, כשעבר לשליטה ישראלית, שונה שמו ל"נמל התעופה ירושלים", הוא שופץ והורחב, וחברת ארקיע החלה להפעיל בו טיסות כתחנת ביניים בקו שדה דב-אילת.

עוד ב-

חברת תעופה נוספת נכנסת לפשיטת רגל: הפעילות תופסק לחלוטין

לכתבה המלאה

התדרדרותו של הנמל החלה בשנות ה-70, כאשר לחצים בינלאומיים בשל מיקומו במזרח העיר והקמתו על אדמות פלסטיניות הובילו לביטול טיסות בינלאומיות מתוכננות. בשנת 1988 נסגר לטיסות מסחריות והמשיך לפעול רק עבור טיסות פרטיות, עד שנסגר לחלוטין עם פרוץ האינתיפאדה בשנת 2000. כיום עומד נמל התעופה ההיסטורי נטוש והרוס, כשעתידו לוט בערפל: למרות תוכניות מאושרות משנת 2020 להקמת 9,000 יחידות דיור בשטחו, סיווגו כאזור לשימור והסתבכויות בירוקרטיות מונעים את פיתוחו, והוא משמש בעיקר כאתר להשלכת פסולת בניין בלתי חוקית.