עם הקמת הממשלה החדשה, בה ישנה נוכחות מובהקת של המפלגות הדתיות והחרדיות, כמו גם לציבור המסורתי, עלתה שוב ההצעה להרחיב את סמכויותיהם של בתי הדין הרבניים ולאפשר להם לדון גם בדיני עבודה, המהווים חלק מדיני ממונות.

"מעטים יודעים כי סמכות זו הייתה קיימת לבתי הדין הרבניים עוד מקום המדינה, אך בג"ץ ביטל אפשרות זו בשנת 2006", מגלה עו"ד ד"ר ירון קטן, העוסק בדיני עבודה ומשפט עברי, ומוסיף: "אין מדובר בהצעת חוק חדשה, וכבר היו מספר הצעות חוק כאלה, אך דומה כי כעת ישנה שעת רצון והסכמה בקואליציה להעביר חוק זה".

לדבריו, גם לאחר שהחוק מיקד את סמכות בתי הדין הרבניים לעסוק בתחום המעמד האישי בלבד, עדיין היו פונים אליהם בתור בורר, ליישוב סכסוכים כספיים-ממוניים, וביניהם סכסוכים בין עובד למעביד, או במילים אחרות: דיני עבודה. בג"ץ נימק את ביטול הסמכות, בין היתר,  בטענה שבית הדין הרבני, כערכאה שיפוטית, לא יכול לשמש כבורר בעניינים שאין לו בהם סמכות חוקית.

המתנגדים למתן סמכויות בדיני עבודה לבתי דין רבניים, טוענים כי הדבר ייצור חוסר אחידות בפסיקה, מרוץ סמכויות נוסף, כמו שקיים כיום בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט לענייני משפחה, שבסופו של דבר יפגע במתדיינים ובוודאות המשפטית. עם זאת, יש הרואים בכך  "החזרת עטרה ליושנה" והשבת המעמד האבוד לבתי הדין הרבניים, מה שיחזק את מעמדו של המשפט העברי. 

עו"ד ירון קטן: "כאשר אנו עוסקים בדיני עבודה, המצב מורכב אף יותר. זאת, הן מהבחינה הדתית והן מהבחינה המשפטית. מבחינה משפטית, תחום דיני העבודה מורכב יותר מענפי משפט אחרים: דיני העבודה שואבים את מקורותיהם מחוקי יסוד, חקיקה ראשית וחקיקת משנה, אך בנוסף לכך יש מעמד גם למקורות נוספים, כגון הסדרים שונים, הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה.

אם לא די בכך, בדיני עבודה יש הגבלה משמעותית על חופש החוזים, במיוחד ככל הנוגע לזכויות המגן של העובדים. בחוק הישראלי ישנם חוקים רבים המגנים על זכויות העובד ואשר אינם ניתנים לוויתור או להתנאה. המשמעות היא שחוזה בין הצדדים, הפוגע באחת מזכויות העבודה של העובד, אינו תקף, גם אם נעשה בהסכמת העובד. נקודה משמעותית נוספת היא העובדה שלדיני עבודה יש ערכאה שיפוטית ייחודית – בית הדין לעבודה. ייחודיותה באה לידי ביטוי בהרכבה המיוחד, המשלב שופט מקצועי עם נציגי ציבור (נציג עובדים ונציג מעבידים) היושבים יחד כהרכב בית הדין. לבתי דין אלה סמכויות יחודיות לעסוק בדיני עבודה והביטחון הסוציאלי בסדרי דין ייחודיים המאפשרים דיון מהיר וקצר יותר, וכן גמישות המוענקת לו בתחום הראיות.

בית הדין לעבודה מפרש באופן מרחיב את חוקי העבודה ואף קובע הלכות רבות בתחום דיני העבודה, שאין להם מקור חוקי אך הן מקובלות, כגון זכות השימוע לפני פיטורים, הגדרת יחסי עובד-מעביד ועוד".

 עו"ד ירון קטן. צילום: אליאור דנינו

ובמשפט העברי זה שונה?
"במשפט העברי ישנן הלכות מועטות הנוגעות ליחסי עבודה, והכלל העיקרי המנחה את פוסקי ההלכה בתחום זה הוא "מנהג המדינה". עקרון זה נקבע במשנה העוסקת בדיני עבודה  ובתלמוד הירושלמי אף מופיע בהקשר זה ביטוי חריף, הקובע שבדיני עבודה "מנהג מבטל הלכה".

מכאן, שממילא גם בתי הדין הרבניים, כשיבואו לעסוק בדיני עבודה מתוך עקרונות המשפט העברי, יהיו מחויבים לכללים ולעקרונות שנקבעו במשפט הישראלי. ואכן, בשנים שבהם בתי הדין הרבניים עסקו בדיני עבודה, הם אימצו חלק ניכר מדיני העבודה במשפט האזרחי, ואף מצאו לכך תימוכים במקורות ההלכה.

עם זאת, מתעוררת השאלה האם קבלת מנהג המדינה בתחום דיני העבודה, על ידי בית הדין הרבני, מקיפה את מכלול הזכויות שנקבעו במשפט הישראלי".

ישנה הסכמה רחבה בנושא בקרב הדיינים בבתי הדין הרבניים?
"למעשה, ישנה מחלוקת עקרונית בין דייני בית הדין הרבני, האם יש חובה לאמץ כללים שנקבעו על ידי ערכאה שיפוטית, ולא רק בחקיקה. אם תתקבל הגישה שיש לאמץ רק את חוקי העבודה, אך לא את הפרשנות המרחיבה של בתי הדין לעבודה, ואף לא את הזכויות שנקבעו על ידי בית הדין לעבודה, הרי שזכויותיהם של העובדים ייפגעו.

בנוסף, ישנה מחלוקת בין דייני בית הדין הרבני בנוגע לקבלת העיקרון של הגבלת חופש החוזים בדיני העבודה, והאם ניתן לראות את הזכויות מכוח חוקי העבודה כזכויות קוגנטיות שאינן ניתנות לוויתור. אם תתקבל הגישה שזכויות אלה ניתנות לוויתור, גם כאן יתעורר חשש לפגיעה בזכויות העובדים.

חשוב לדעת, כי בהתאם לפסיקה המקובלת כיום בבית הדין לעבודה, אם ערכאה אחרת שאינה בעלת סמכות בלעדית לעסוק בדיני עבודה, מכריעה בדרך הפוגעת בזכויות העובדים, הרי שקביעתה בטלה ולבית הדין לעבודה סמכות לדון מחדש בעניין. לכן, מתן סמכות לבית הדין הרבני לדון בדיני עבודה בדרך שחלילה תפגע בעובדים, לא יהיה אפקטיבי כלל".

יש לך פתרון לתסבוכת המשפטית?
"לדעתי צריך לקבוע תקנות, לפיהן במסגרת אימוץ מנהג המדינה בדיני עבודה, בית הדין הרבני מחויב לקבל את כלל עקרונות דיני העבודה המקובלים, הכוללים גם את פסיקת בית הדין לעבודה. לשם כך ניתן לאמץ את הגישות ההלכתיות המקבלות כ"מנהג המדינה" גם את פסיקות בית הדין לעבודה. בנוסף, יש לקבוע כי בית הדין הרבני מחויב לאמץ את עקרון הזכויות הקוגנטיות, לפיהן עובד לא יכול לוותר על זכויותיו.

לאור מורכבות דיני העבודה ומגוון המקורות הנורמטיביים, יש ליצור תכנית הכשרה ובקרה, לדיניי בתי הדין הרבניים, שתוודא שאכן הדיינים משתמשים בעקרונות דיני העבודה כפי שהתקבלו, גם אם יישומם יכול וישתנה עקב השימוש בעקרונות ההלכה והמשפט העברי.

עוד ב-

תשכחו מתל אביב: זו בירת ההייטק החדשה של ישראל

לכתבה המלאה

על אף המגבלות והחששות שיכולות ללוות את פתיחת שערי בית הדין הרבני לדון בסכסוכי עבודה, הרי שיש בכך אתגר והזדמנות מיוחדים: הנגשת דיני העבודה גם לציבור רחב שאינו מבאי בית הדין לעבודה וגם לאפשר פיתוח נוסף ומעניין של דיני העבודה גם מהזווית של עקרונות המשפט העברי. זאת כמובן לאחר קבלת עקרונות דיני העבודה המודרניים, וכך תימנע פגיעה בעובדים שיתדיינו בבתי דין רבניים לדיני עבודה".