בנובמבר האחרון, עשתה קמלה האריס היסטוריה בכך שהפכה לאשה הראשונה שמכהנת כסגנית ולסגנית הנשיא השחורה הראשונה בארצות הברית. תקרות הזכוכית בעולם מתנפצות בזו אחר זו ואנו עדים יותר מתמיד לנשים בעמדות מפתח: ראשות ממשלה, מנכ"ליות, בכירות במגזר העסקי, פוליטיקאיות, נשות תקשורת, נשות טכנולוגיה, אקטיביסטיות ומנהיגות וכל זה עדיין לא מספיק.

המציאות של ייצוג נשים משתנה בהדרגה, אבל שלא נתבלבל, הדרך לפנינו עדיין ארוכה, ואם אנחנו רוצות ליישר קו הגיע הזמן להגביר את הקצב. אחד השיעורים הרבים שלימד אותנו משבר הקורונה הוא עד כמה ארוכה היא הדרך לשוויון אמיתי.

עדיין, עבור נשים רבות, משבר הקורונה יצר נסיגה, לקח אותן לאחור והפך את דרכן לארוכה מכפי שהייתה לפני המשבר. על פי דו"ח שפרסמה שדולת הנשים, נשים הן הראשונות שמפוטרות והאחרונות שחוזרות לשוק העבודה, בעיקר בשל תפקידן המרכזי בניהול רוב משקי הבית בישראל ובשל עמדה מגדרית סטריאוטיפית לפיה עבודה של נשים היא משרה שנייה ואיננה חשובה כמשרתו של הגבר.

מתחילת משבר הקורונה מספר הנשים שהוצאו לחל"ת או פוטרו גבוה ב-28% ממספר הגברים שאיבדו את עבודתם, כ-116,000 יותר מהמפוטרות הראשונות כאשר הקורונה הגיעה, מה שהופך את מספרנו בקרב מובטלי הקורונה הרבים לגבוה באופן לא פרופורציונלי.

כאשר בתי הספר נסגרו, אימהות, יותר מאבות, נשארו בבית עם הילדים, דבר שפגע בעסקים ובקריירה שלהן וככל שכולנו נאלצנו להמשיך ולהישאר בבתים על מנת להתגונן מפני המגפה, יותר ויותר נשים גילו שבתיהן אינם מרחב בטוח, כאשר שיעורי האלימות נגד נשים זינקו.

בערים חרדיות, שבהן פעלה מערכת החינוך הפרטית, רק הבנים המשיכו ללמוד ואילו הבנות למדו נשארו בבית. בחדרים שבהם התקבלו ההחלטות החשובות, לעתים קרובות מדי נעדרו נשים משולחן קבלת ההחלטות, היעדרות שבאה לידי ביטוי ברור בהחלטות שהתקבלו אשר לא הביאו בחשבון את צורכיהם של הורים בכלל ושל האימהות העובדות או העצמאיות בפרט. כתוצאה מהמשבר נסגרו כמה פלטפורמות תקשורת המיועדות לנשים, כמו ליידי גלובס וסלונה, ושנה לאחר שהחל, קולן של הנשים שדיברו מעל הפלטפורמות האלו נדם ובשיח הנשי בתקשורת הישראלית נוצר ואקום.

לסיכום, מגיפת הקורונה  גרמה לנזק שייקח שנים רבות  לתקן. עכשיו, יותר מתמיד, הגיע הזמן לפעול. אם אנחנו רוצות להישמע, אם אנחנו רוצות לתפוס את מקומנו ליד השולחן, להיות מיוצגות, אנחנו צריכות להיות שם, להשמיע את קולנו, לדבר ולעמוד. אנו חייבות זאת לא רק לעצמנו, אלא לחברה, מכיוון שחברה שוויונית היא חברה משגשגת וטובה יותר. ויותר מכל, אנחנו חייבות את זה לבנות שלנו.

אני מנכ"לית Goat Tel Aviv , הסוכנות הצומחת ביותר באירופה ב-4 השנים האחרונות לייצור תוכן וסושיאל, אני אישה ואמא מנהלת בעולם הנשלט על ידי גברים. לפני כן הייתי מנכ"לית סלונה, מגזין הנשים והבלוגים הגדול ביותר בישראל, פלטפורמה שנתנה לנשים את האפשרות ואת הבמה להישמע, מקום שבו דיברנו על אופנה ובישול אך גם על פוליטיקה ועל כלכלה. שם נתקלתי לראשונה בדבריה של מריאן רייט אלדמן "You can't be  - what you can't see" מאז, אני נושאת מילים אלו בלבי ופועלת לפיהן. השליחות שלי היא לספק לנשים צעירות דוגמה, להציב כמה שיותר נשים באור הזרקורים, כדי שנערות ונשים צעירות יוכלו לראות ובהתאם לכך גם יוכלו להיות.

אני מעודדת ומעצימה נערות שמצאו את הבמה שלהן בזירת הסושיאל ומייצרות בה תוכן כדי להשמיע את קולן. אם יש עצה אחת שהייתי רוצה לתת לנערות ולנשים הצעירות שלנו, זו עצתי: דברי, אמרי את מה שיש לך לומר ואמרי זאת בביטחון של גבר. אמרי כן לכל הזדמנות לבמה, כשאת מוזמנת לדבר בכנס או בראיון, אמרי כן, כי מה שיש לך לומר שווה לשמוע וקולך הוא גם קולן של הנשים שיילכו בעקבותיך.

נכתב על ידי ליאת בקייר, מנכל"ית סוכנות Goat Tel- aviv , שלוחתה הישראלית של The Goat Agency  הבינלאומית.