קרן מרצאינו נראית מאוד מודאגת כבר הרבה זמן. בתוכנית שלה, "תכנית חיסכון" שהיא מגישה כבר מאז 2007 היא מדווחת בהרחבה על עליות מחירים, עובדים חסרים בכל ענפי המשק ובעיות דיור קשות שנראות בלתי פתירות.

ב-2022 החדשות נראות אחרת, והטון שלהן הרבה יותר מבוהל ומבהיל. אחרי שנתיים של מגפה עולמית, מלחמות ומאבקים פוליטיים, זה מאוד לא מפתיע. אבל זאת לא הסיבה היחידה שיש לה להיות מודאגת. לענף שעליו היא יושבת - התוכניות שבהן אומרים מידע באייטם של חמש דקות עם אינפוגרפיקה ופרשנות, ואחר כך עוברים לכתבה קצרה עם טון עליז על חופשות ביוון, סובל מהתקפות מרובות ובריחה של צופים מכיוון האינסטגרם, הטוויטר והפייסבוק.

אבל כמובן, לא רק תוכניות החדשות מאויימות תדיר על ידי אויביים חדשים. הטלוויזיה נמצאת תחת מתקפה כבר לפחות שני עשורים, הצופים מתבזרים ליותר ויותר פלטפורמות חדשות, והקהל השבוי של מדורת השבט כבר לא נמצא שם יותר.

המיתון, לצד השינויים הדיגטליים האלה משנים לגמרי את האופציות העומדות בפני חברות הרוצות לפרסם. כולם מחפשים דרכים יצירתיות להגיע אל קהל הלקוחות. אחת הדרכים הפופלאריות, הוותיקות, אבל גם היקרות יותר היא תוכן פרסומי המשולב בתוך התוכניות – במיוחד בגלל המעבר והפופלאריות של מודל הסטרימינג, בו כמובן אין פרסומות קלאסיות.

כולם כבר רגילים למתמודדים ב-"אח הגדול" וב-"הישרדות" שמדברים באריכות על הטעם של המשקה המוגז שהם שותים. גם המשפעינים והמשפעיניות ברשתות החברתיות משתמשים במוצרים ובהנחות מיוחדות כדי למשוך צרכנים חדשים – לרוב תוך כדי התנסות במוצר.

ואם מדברים על העדרו של קהל שבוי, כאן היתרון המשמעותי של מודל פרסומי שחזר להיות מאוד רלוונטי בשנים האחרונות – פרסומות על שלטי חוצות. בזמן שעם ישראל מחכה בפקקים ששרת התחבורה תמצא פיתרון קסמים לבעיית הצפיפות, אין לו ברירה אל לבהות בבר רפאלי מפרסמת קרולינה למקה.

כמובן, זה מהלך פרסומי נרחב ויקר יותר. הפירסום בפודקאסט, למשל, הוא לרוב זול יותר. בשנים האחרונות הולכת וגוברת הפופלאריות של הפודקסטים הארוכים מאוד, השיחתיים, עם הצורה החופשית. האלה שמדברים בהם במשך שעה וחצי על נושא אחד, עם מרואיין אחד – לרוב ידען ובעל היכרות מעמיקה עם החומר.

פודקאסטים מהסוג הזה הלכו והתרבו בשנה האחרונה, כאשר הרבה עיתונאים ועיתונאים לשעבר ממהרים לקפוץ על העגלה. בין היתר אפשר לראות את הפודקאסטים של נדב פרי ואפילו ליונית לוי יש פודקאסט, unholy, במסגרת מחלקת הפודקאסטים של ערוץ 12, שכמובן לא יכול להרשות לעצמו לפספס את המגמה.

העלייה של הפודקאסט הארוך והמתמשך מפתיעה עבור הרבה אנשים. קשה היה לחזות אותה מראש. ההיגיון אומר שאם התקופה הנוכחית מתאפיינת בחוסר זמן, חוסר תשומת לב ובעיות קשב, אנשים ירצו להאזין לדברים קצרים ומהירים עם מסגור קל ושורות תחתונות שאפשר לצטט בקלות. אבל האמת היא שהצורה החופשית של הפודקאסט תופסת מקום נכבד ומשמעותי בעולם המדיה התקשורתית.

ובתוך כל זה פרסומות בתוך הפודקאסט הן כבר חלק משמעותי מהתוכן. בדרך כלל גם יש ניסיון ליצר התאמה בין זהות המגיש לבין סוג המוצרים המתפרסמים במהלך התכנית.  יש הרבה מוצרים שמזוהים עם יוצרי תוכן מסויימים.

המדיום המרווח מאפשר תקשורת מסוג שונה עם קהל המאזינים. הוא יוצר לעצמו קהל ספציפי עבור התוכנית, דבר שהופך את הפרסום לממוקד יותר ואפקטיבי יותר. ועם התרבות התוכניות יכולת הפילוח הזאת רק תעלה. אבל אף חברה לא יכולה לשקוט על השמרים כרגע, כולן מחפשות את הדרך החדשה והטובה להגיע לקהל רלוונטי.  

עוד ב-

יעל בר זוהר ושי מיקה ייתבעו במיליונים לאחר הסערה?

לכתבה המלאה

הכותב: איתמר רועי מפיק שותף  All•in הבית של הפודקסטים