הם מסתכלים מסביב - הרוב כמוהם. במשפחתם, כך הם גדלו, מילדות. אז נדמה להם שהם הנורמה. הם נורמליים. הבעיה עם הפסיכופת הרגיל, שהוא או היא לא מסוגלים לחשוב על ערכים. ואין להם יכולת להרגיש אמפתיה. אם הנשמה שהם מענים ורוצחים באכזריות, (מגדלי בעלי החיים "לבשר" ו"לחלב", ו"לביצים", וכמובן כמובן בעלי בתי המטבחיים והמשחטות - אפילו שמות המקומות האלה הם הגיהינום בהתגלמותו - וכמובן כל ה"עובדים" שם, המוציאים לפועל את העינויים ואת הרצח), אם הנשמה הזו, המרגישה, (והחושבת, לפי הנישה שלה בטבע)היא בגוף אחר משל אדם, אין להם כל אמפתיה. אני מגדירה פסיכופת כמשולל יכולת אמפתיה. ואז באים המשת"פים: כל בולסי הגוויות. אלה פסיכופתים, שמרגישים לגמרי נורמליים. יש להבין שבתקופה הנאצית, עשרות ומאות אלפי אנשים שהיו משוכנעים כי הם נורמליים הסגירו יהודים, רצחו יהודים. הפסיכופתיה מקננת באדם ה"רגיל". הסופר יצחק בשביס זינגר אמר: בשביל בעלי החיים, כל יום הוא טרבלינקה.