דעות

בין נתונים עגומים לסיסמאות העצמה: המפתח למעמד הנשים בעתיד

בסוגיה מרכזית אחת, שהיא גם דילמה לא פשוטה, תלוי עתיד מעמד האישה בישראל. סוגיה אחת, שבסופו של דבר היא גם זו שעתידה להכריע את המאבק | טור מיוחד ליום האישה הבינלאומי

אניטה פרידמן, יו"ר ויצו | 8/3/2026 8:11

אניטה פרידמן, יו"ר ויצו (צילום ניר סלקמן באדיבות ויצו)

גם השנה, בצל מלחמה, מוגשים לנו פרחי יום האישה עם הרבה קוצים. לצד אמירות העצמה על מה שאנחנו מקוות שיהיה, לצד כתבות מפרגנות על דוגמאות שנותנות השראה, ואפילו על רקע 30 נשות צוותי אוויר המשתתפות בתקיפות באיראן – מציב לנו היום הזה מראה, המשקפת בפנינו את המציאות, בדמות נתוני האמת שהיא מביאה איתה.

אין כיום אף אישה שמכהנת כמנכ"לית משרד ממשלתי (מתוך 29 משרדי ממשלה, חמישה בלבד בהנהגת אישה). נשים הן 74% מכוח האדם ברשויות מקומיות, אולם השכר הממוצע של נשים הוא 69% מזה של גבר, ורק 6% מהיישובים מונהגים בידי אישה. הנה עוד כמה נתונים: ב-125 החברות הגדולות במשק יש רק שלוש מנכ"ליות, אין אף אישה שעומדת בראש מפלגה בכנסת. בואו נכניס פה גם קצת הומור: מספר רבניות עיר ראשיות בישראל – ממשיך להתייצב על אפס עגול. אבל למה לדבר על מה שאין, בואו נדבר על מה שיש ובשפע: נשים נרצחות. 44 בשנת 2025, מתוכן 32 על רקע מגדרי – זינוק של 48% לעומת השנה שקדמה לה.

אלו לא עוד מספרים יבשים. יש קשר ישיר בין הדברים. כאשר נשים רחוקות מהגה השלטון, גם הבעיות שלהן נותרות רחוקות מהלב. ואם שרים שונים עסוקים בשירות ה"בייס", את ה"בייס" הנשי אין מי שישרת. לפי סקר ויצו ליום האישה, רק 18% מהנשים בישראל חושבות שנשים משפיעות במידה רבה או רבה מאוד על החלטות לאומיות ומדיניות. ואני שואלת: לאיזה שיעור צריך לרדת, עד שנמצא את נקודת השבר, שבה נשים לא יסכימו לחיות עוד מחוץ למעגל ההשפעה הלאומית? אם איננו משפיעות – איך נתקן? ואם אנחנו לא "בייס" – מי יקשיב לנו?

העשייה הנשית, שמתאפיינת בחריצות, צניעות, ונתינה מכל הלב, נופלת בסעיפי הלוחמנות והמרפקים המאפיינים את העולם הפוליטי. הנשים שבכל זאת מצליחות לחדור אל העולם הלא נשי הזה, במקרים רבים לא ממש מייצגות נאמנה את הרוח הנשית, ולצערנו גם לא פעם שוכחות אותה בהיותן בעמדת השפעה.

ועל הנקודה הזאת יושבת הדילמה העיקרית שלנו ליום האישה הבינלאומי 2026: איך נוכל למצוא לעצמנו מקום מכובד, מייצג, הולם, בתוך המנהיגות הישראלית, מבלי להפקיד את ייצוג הנשים בידי מי שאינן מבטאות באמת את קולן של הנשים בישראל. התשובה לכך היא עניין מורכב ואמוציונלי – אך עצם ההכרה בסוגיה הבעייתית הזאת והעיסוק הפומבי והמשותף בה, היא כשלעצמה צעד ראשון בדרך אל הפתרון.

ועד שיימצא הפתרון המיוחל, אין לי אלא להסתפק באיחולי יום אישה שמח, עם הפרחים היפים והקוצניים, עם הכתבות היפות שיציגו לנו על הצלחות נשיות "מפתיעות", עם שירי ההעצמה שאנחנו כל כך אוהבות, והתקוות שהם מפיחים בנו. "עוד תראי את כל הדרך, עוד תלכי בה, היא שלך" – ואת זה אישה אמרה.