איראן מוכיחה לעולם כי אסור לה להיות מדינה עם יכולת גרעינית. בימים האחרונים היא תקפה בטילים ובמל"טים שורה של מדינות מוסלמיות. גם ישראל כמובן היא מטרה עיקרית עבורה, ואפילו קפריסין – היות ובתחומה שוכן בסיס של הצבא הבריטי.

תארו לכם מה יקרה שלמדינה הזו תהיה יכולת גרעינית. במצב שכזה, ארה"ב תחשוב פעמיים לפני שתתקוף – אם בכלל. לעומתה, ישראל אינה יכולה שלא לתקוף את איראן, אנחנו הרי המטרה הראשית. השמדת ישראל היא היעד המוצהר של השלטון הקיצוני בטהרן.

ובינתיים, בעוד ארה"ב וישראל תוקפות, אירופה צופה מהצד ותוהה מה מקומה. במצב דומה נמצאות גם רוסיה, ידידתה הגדולה של איראן – שבעצמה מסובכת במלחמה ארוכה מול אוקראינה – וסין, שהיא גם לקוחה גדולה של נפט האיראני.

איראן באמצעות הנהגה חסרת עכבות, פועלת באגרסיבית כלפי שכנותיה וגם כלפי מדינות שאינן שכנות. דרך שלטון מעוות, מייצרת לעצמה איראן הצדקה לגרעין – וזאת כדי שתוכל לשרוד אל מול האויבות הוותיקות והאויבות החדשות שהקימה על עצמה. צודק הנשיא דונלד טראמפ, לאיראן אסור שתהיה יכולת גרעינית.

בינתיים באוויר מרחפות לא מעט שאלות: האם ישראל היא "שוטרת" שותפה לארה"ב? האם ארה"ב לבדה הייתה יוצאת לפעולה למניעת יכולות גרעין מאיראן? האם סנקציות נוספות ישנו את קו המחשבה האירופי? התשובות כולן בגוף השאלה. אין לי ספק שארה"ב הייתה שמחה לעוד שותפות פעילות במניעת יכולות גרעין מהשלטון האיראני. האם יש כאלה באופק? אני בספק. אפילו ערב הסעודית, מי שהותקפה על ידי איראן, לא צפויה להתעמת עימה. הכרזת מלחמה על איראן? ממש לא כדאי לבנות על זה. מכאן אני מבין שישראל וארה"ב בהובלת טראמפ, הן היחידות שלוקחות את המשימה על כתפיהן.

והיכן העם האיראני? אני נזכר ב-1970: היינו באותם ימים קבוצת טייסי קרב ישראלים שהגיעה לטהרן לאימון בסימולטור, כשאיראן עצמה צוידה אז על ידי ארה"ב בפנטומים. פגשנו אנשים חמים כלפי הישראלים, פגשנו אנשי חיל אוויר שגאים במדינתם. בטהרן של אותם ימים לא היו כל סימנים המבשרים על אסלאם רדיקאלי. זו הייתה מדינה מובילה במזרח התיכון עם עבר מפואר, ועם הווה המאופיין בחופש דעה, חופש לבוש והתנהגות מערבית לחלוטין.

אלא שבאיראן עצמה הדברים נראו אחרת. להמונים לקח קרוב לעשור עד להפיכה והפלת שלטון השאה העשיר והמושחת. מי יכול היה לדמיין אז ששליט בודד (ח'ומייני ובהמשך יורשו ח'מינאי) ייקח את השלטון ואת עמו כבן ערובה? מי יכול היה לדמיין אז שאנחנו ניצבים לקראת 47 שנות אסלאם קיצוני?

האם במלחמה הנוכחית יכולות ארה"ב וישראל להניע את העם האיראני למהפכה חוזרת ולהפלת משטר האייתולות? להערכתי לא. האם המערכה תייצר עוררות בעם האיראני? אולי. אני בכל אופן סבור כי השלטון האיראני בעזרת כוחותיו יצליח להכניע כל מי שרק ינסה להוביל שינוי. האם נראה צבא זר בא להציל את העם? לא!

מכאן אני למד, שהמהלך המלחמתי לא ימוצה. קרוב היום שבו הנשיא האמריקאי יודיע כי עוצרים את האש ועוברים להידברות. בזה האיראנים אלופים. הידברות והסכמים שמושכים זמן ושומרים על השלטון, באלו טובה איראן בהרבה מאשר בשדה הקרב.

אם כך, השורה תחתונה ברורה: הגיע הזמן לסיים ולהתרכז ביעד עיקרי אחד: מניעת יכולות גרעין עתידיות מאיראן.

עוד ב-

מערכה מול איראן, הסלמה מול חיזבאללה: החזית הצפונית במבחן

לכתבה המלאה

*הכותב, גדעון שפר, הוא אלוף במיל', לשעבר ראש אכ"א וראש המל"ל. חבר תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל".