"סליחה, דרכתי עליך בכוונה" אמרתי לאדם שעל רגלו דרכתי בטעות כשעליתי לאוטובוס, ההוא הנהנן בהבנה. "אני מתנצל, התכוונתי לעקוף אותך" אמרתי לגברת אחת שעקפתי בתור לקופה בחנות, היא אמרה שזה בסדר גמור. כך תיאר פעם סאטיריקן יהודי את חוויית הסליחה האנושית האוניברסלית

האמת היא שאפשר להבין את זה, מבחינת ה'נפגעים' המילה סליחה היא עדות לכך שאתה ער לרגשותיהם, זה מספיק לחלוטין. כפי שיודע כל נהג ישראלי המנסה להידחף עם הרכב לנתיב עמוס, לרוב זו אמורה להיות חוויה עתירת עצבים וברכות הדדיות. אבל אם הוא פותח חלון, מוציא את היד מתנצל ומבקש להשתלב, הנהג ממול ישמח לתת לכם לעכב אותו. "כולה כמה שניות" הוא יחשוב לעצמו, רק כי הזדהיתם עם התחושה שלו שזה ממש מרגיז שנדחפים

אבל יש מקום אחד שהתנצלות מהסוג הזה לא תעבוד, בבית שלנו. בזוגיות רוצים קבלות על המילה 'סליחה', זה ההבדל בין מקום שרוצה את המילה שלך לבין מקום שרוצה את הלב שלך

במוצאי שבת הקרוב יצטרפו קהילות אשכנז לאחיהם קהילות ספרד לאמירת הסליחות, ואחד הפזמונים החוזרים יהיה לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה. רינה משמעותה שמחה, ואף פעם לא הבנתי על איזו שמחה בדיוק מדובר? סליחות לא אמור להיות טקס של שברון לב?

הכל התבהר כשגיליתי שזהו ציטוט מתפילת שלמה המלך בעת חנוכת בית המקדש. סליחה שנאמרת בתוך הבית חייבת לבוא על מצע רגשי של שמחה גדולה על עצם הקשר, רק כך החרטה על הפגיעה המאיימת על הזוגיות תהיה כנה ואמיתית.

עוד ב-

מגיש מהדורת החדשות מבקש סליחה: "אחינו לברית הדמים"

לכתבה המלאה

 
קראתי פעם על ד"ר רוברט אנרייט מאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון שייסד את המכון הבינלאומי לסליחה. בטח מתנגנן שם בחלל ההיכל מוזיקת הַמְתָּנָה מעצבנת ומידי פעם נשמעת קריינית שאומרת ללא שמץ כנות "אנו מתנצלים על אי הנוחות הזמנית". כך אני מדמיין התנצלות בינלאומית. היכל הסליחה האישי הוא פטנט יהודי, היכולת לשזור סליחה ושמחה תוך הבנה שהן שייכות לאותו מנעד רגשי, כי כל עוד מישהו רוצה לקבל את הלב שלנו, לעולם לא נסלח לעצמנו אם לא נלמד לבקש ממנו סליחה, בשמחה.