בשנת 2009 התבשר הציבור בישראל על תגלית הגז המשמעותית בשדה “תמר”, ובהמשך על התגלית הגדולה עוד יותר בשדה “לוויתן”. אלא שבצל חגיגות הענק ניסו רבים לטשטש אמת אחת פשוטה: מאגרי הגז, שהם משאב טבע לאומי, הועברו הלכה למעשה לידי יזמים פרטיים ללא מכרז, במחיר זעום ותוך יצירת מונופול רב עוצמה – בעוד שממשלות ישראל התחייבו לרכוש מהם את אותו גז חזרה במחירים גבוהים בהרבה.

לאורך שנים התרעתי כי הגז שלנו נמכר, למעשה, בחינם לבעלי הון – והציבור בישראל נדרש לשלם עליו שוב, ביוקר. מחאותיי כנגד מתווה הגז, שהעניק הטבות עצומות לבעלי המאגרים ואפשר יצוא נרחב של המשאב תוך סיכון עתודת הביטחון האנרגטי של המדינה, לא נשאו פרי. דוברי הממשלה מכרו לציבור סיפורים על הורדת מחירי החשמל ועל “קרן העושר” שתתמלא במאות מיליארדים. המציאות, למרבה הצער, הוכיחה אחרת.

מעל לעשור חלף, והנה שוב הממשלה מאשרת הרחבת יצוא גז מלוויתן – באופן שעלול להותיר את ישראל עם רזרבות מוגבלות ביותר לשנים הקרובות. מדובר לא רק בהחלטה כלכלית בעייתית, אלא בסיכון אסטרטגי של ממש. בתוך פחות משני עשורים עלולה ישראל למצוא עצמה ללא גז, תלויה במקורות אנרגיה חיצוניים, יקרים ולא יציבים. אף על פי כן, ממשיכה הממשלה להבטיח “ירידת מחירים” ו”התעשרות הקרן”, כאילו דבר לא נלמד מהעבר.

המספרים מספרים סיפור אחר לגמרי. בשנת 2010 עמד תעריף החשמל הביתי (לפני מע"מ) על 41.32 אגורות לקוט"ש. כיום הוא עומד על 54.25 אגורות לקוט"ש. זו אינה ירידה – זו עלייה. גם לאחר התאמה למדד המחירים מדובר בעלייה ריאלית של כ־3% לפני מע"מ, ובעוד שהמע"מ עצמו עלה מ־15.5% ל־18%, הרי שהנטל הכולל על משקי הבית גבוה בכ־%5 ריאלית. כך, כל ההבטחות על “חשמל זול בזכות הגז” התרסקו במבחן המציאות.

ומה לגבי “קרן העושר”? למרות שהחלו הכנסות הגז כבר לפני כ־13 שנים, הצטברו בקרן עד תחילת השנה רק כשישה–שבעה מיליארדי שקלים, כולל רווחי השקעה – סכום רחוק לאין שיעור מהתחזיות המופרכות על מאות מיליארדים. ללא רווחי ההשקעה, אף פחות מכך. זו לא “קופת זהב לאומית”, אלא אכזבה לאומית.

בתוך אותה תקופה לא רק שלא ירדו מחירי החשמל, אלא שגם נטל המס גדל, הפער בין ההכנסה הלאומית הריאלית של ישראל לזו של ארה"ב העמיק עוד לפני המלחמה, ומערכות קריטיות למדינה – ובהן מערכת הביטחון – נשחקו. אם כן, נשאלת השאלה: לאן נעלמו אותם “אוצרות גז” שהוערכו אז בשווי דמיוני של טריליון שקלים?

לפני שנמצא את עצמנו מול משבר אנרגטי חדש – מסוכן לא פחות מזה הביטחוני והכלכלי – עלינו לעצור את “שוד הגז” בגלגולו הנוכחי. גם תומכיהם המובהקים ביותר של נתניהו וסמוטריץ’ לא יכולים עוד להתעלם מהתוצאה: החלטה קצרת ראייה, שמעדיפה רווח מהיר על פני ביטחון לאומי ארוך טווח.

עוד ב-

חוק החניונים הסתיר את הבושה: אלו ארבע הסיבות לזינוק במחיר

לכתבה המלאה

הכותב הוא יו"ר המפלגה הכלכלית וראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו.