במשך שנים רבות מצאו שני צידי המפה הפוליטית תירוץ נוח: כביכול, המצב הביטחוני הוא הגורם המרכזי המשפיע על כלכלת ישראל.

מחנה הימין טוען כי המאבק הביטחוני שלנו על עתיד המדינה מול שבע חזיתות שונות ואויבים מתחלפים הוא המקשה על הכלכלה הישראלית לממש את פוטנציאל הצמיחה הגבוה הטמון בהון האנושי המפואר שלנו וברמת ההשקעה המאוד גבוהה שלנו בעבודה. עם רמות הון אנושי כה גבוהות וממוצע שעות עבודה הגבוה משמעותית מזה שבארה"ב או במערב אירופה, היינו אמורים להגיע לרמת הכנסה לנפש הגבוהה בעשרות אחוזים מזו שהייתה ערב המלחמה. אלמלא היינו שקועים עד צוואר במלחמות על חיינו, אזי מצבנו הכלכלי היה נפלא.

גם מחנה השמאל משווק לנו את אותו שקר, רק מזווית שונה. לדבריו אילו השכלנו כביכול לנהל מו"מ לשלום אזי כל בעיותינו היו נפתרות, ומשאבים עצומים היו מתפנים לפיתוח הכלכלה והחברה בישראל. גיא רולניק, מבכירי הפרשנים והעורכים של עיתון "הארץ", ועמיתי לסדרה "מגש הכסף" (2015), אף הקדיש כמעט את כל הפרק שלו בסדרה לקריאה לצמצם את הוצאות הביטחון שלנו ואת הצבא. לשיטתו אין לנו צורך בצבא כה גדול ואם נצמצם אותו אזי יתפנו משאבים אדירים לפריחה. בעוד אני מבקר את מדיניות הצמצום של הוצאות הביטחון בתוצר ומזהיר כבר שנים (לפחות מאז שנת 2013) כי צמצום הצבא הוא מסוכן, חזרו וקראו רולניק וחבריו בעיתון הארץ לצמצום הצבא. 

הדבר העצוב באמת הוא שמחנה הימין בהנהגתו  של "מר ביטחון" נתניהו אימץ בפועל את מדיניותו של עיתון "הארץ" וצמצם את הצבא. אם בשנת 2007, שנת כהונתי האחרונה באוצר, הקצנו לביטחון כ-7 אחוזים מהתוצר הלאומי, הרי שמר נתניהו ושותפיו (כולל מר ליברמן ומר בנט שכיהנו בתפקידים בכירים בממשלותיו וכמובן מר לפיד ומר גנץ) קיצצו אט אט את נתח הביטחון בתוצר עד שהגיעו לשפל של כל הזמנים ערב המלחמה.

פער זה שבין 5 אחוזי תוצר ל-7 אחוזי תוצר מגלם סכום עתק של ארבעים מיליארד שקל בשנה. הצמצום האגרסיבי הזה לא היה תיאורטי בלבד: נסגרו 6 אוגדות, פוזרו חצי מציי הטנקים ומסוקי הקרב ורוקנו מרבית מחסני החירום. אם יש לבחור במחדל אחד בלבד שאילו לא התרחש אזי היה האסון נמנע (מעבר למחדל הקונספציה שקיבלה כמדיניות את ההכלה של צבא מחבלים מול עינינו, למחדל ההסתמכות על הגדר, למחדל המודיעין ולמחדל ההיערכות), הרי שזהו מחדל ריסוק הכלכלה שהוביל לצמצום הצבא. רק דמיינו  לעצמכם כיצד היה נראה  ה-7 באוקטובר אילו  עמדו  לרשותנו עוד 6 אוגדות.

אולם מעבר לניתוח המחדלים של אסון ה-7 באוקטובר, הגיע הזמן להפריך אחת ולתמיד את השקר הנוח שבו נאחזים הן הימין והן השמאל בישראל – שקר שמסכן את ביטחוננו ופוגע בעתידנו. אם בשנותיי  באוצר, כאשר הקצנו 7 אחוזים מהתוצר לביטחון הצלחנו לצמוח בקצב מסחרר  אז איך זה שצמצום הוצאות הביטחון בעקביות, שהוביל  לשפל של 5 אחוז מהתוצר, דרדר את כלכלת ישראל עד שצעירים רבים כמעט ואינם מצליחים להתקיים כאן  בכבוד ומחפשים אלטרנטיבות בחוץ לארץ?

האמת העצובה היא בדיוק ההיפך ממה שמספרים לנו. מדיניות יוקר המחיה, הבזבוזים האיומים בהוצאות הממשלה, העיוותים המרגיזים במערך המיסים וכמובן ההתמכרות לניפוח מחירי הדיור – כל אלה הביאו את הכלכלה הישראלית אל סף תהום.  עד שב-7 באוקטובר התדרדרה ההכנסה הריאלית לנפש (בשוויון כוח קניה) מרמה של 62 אחוזים מההכנסה בארה"ב לרמה של 48 אחוזים בלבד. הקריסה הכלכלית הזו היא שדחפה את נתניהו, בנט, ליברמן, לפיד וגנץ לצמצם את הצבא עד לרמה של סכנת חיים. סכנת נפשות למדינה כולה. לא "עודף ההשקעה בביטחון" דרדר  את הכלכלה. אלא הסטייה מהמדיניות הכלכלית שאני התוויתי בעת היותי באוצר היא שפגעה גם בכלכלה וגם בביטחון.

האסון של ה-7 באוקטובר הוכיח אפוא שתי הוכחות. ללא שינוי יסודי בכלכלת ישראל לא נוכל לשנות באופן יסודי את עוצמתה הצבאית של ישראל ובלי זה גם  רמת הביטחון שלנו תישאר רעועה. מה שעצוב ומטריד לא פחות הוא שלא מחנה הימין הנוכחי ובוודאי שלא מחנה השמאל, מסוגלים או מתכוונים להביא את השינוי הנדרש. 

עוד ב-

אסור לפחד מהורדת מחירי הדיור - וכך נעשה את זה | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

*הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית.