פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה בשנת 2008, כתב טור מסקרן במיוחד ל"ניו יורק טיימס", בו טען כי מלחמת "חרבות ברזל" שמתרחשת כעת בישראל והמשבר הגדול במזרח התיכון מסמלים את תחילת הסוף של הרשת החברתית טוויטר בבעלותו של אילון מאסק.

בטור שלו כתב פול קרוגמן: "מה נדרש כדי להשמיד נקסוס – מוקד מפגש, אמיתי או וירטואלי, שאליו מגיעים אנשים בציפייה למצוא אנשים אחרים שהם רוצים אינטראקציה איתם? עד כמה צריך להרוס את החוויה שלהם בנקסוס לפני שיפסיקו לבוא, ובכך להשמיד את המקום? אילון מאסק עומד לגלות את התשובה".

מעגל שמחזק את עצמו הופך את הנקסוס למשהו עמיד מאוד, אבל לא חסין לחלוטין. X, לשעבר טוויטר, עשויה להפוך בקרוב להמחשה של קריסתו של נקסוס. בין הקמתה ב-2006 למכירתה למאסק בשנה שעברה, טוויטר נהפכה לכיכר עיר ציבורית וחשובה, שבה שיתפו אנשים בעלי מומחיות את הידע שלהם. טוויטר הייתה חשובה כמקור לקישורים לדיווחים חדשותיים רציניים ולמחקרים חדשים".

עוד ב-

מביך: חשבון הטוויטר של משרד ההסברה מפנה כעת לאתר פורנו

לכתבה המלאה

"איני רוצה לצבוע בצבעים רומנטיים את טוויטר שלפני מאסק. היה הרבה מידע מוטעה והתנהגות אנטי־חברתית.  למרות זאת, שימוש זהיר בטוויטר היה מאוד מועיל, במיוחד במעקב אחר אירועים גדולים. תחת מאסק, החוויה הלכה והידרדרה. סימני וי כחולים, שהיו פעם אמצעי אימות זיהוי, ניתנים לקנייה גם על ידי טרולים (אני לא שילמתי על שלי). מאסק הפך את הפלטפורמה למקום בטוח למתנגדי חיסונים, אנטישמים ואחרים. לאחרונה החלה הפלטפורמה להסיר כותרות מלינקים למאמרים חדשותיים, אז קשה להבין על מה מדובר. זה נשמע טריוויאלי, אבל מניסיוני זה ממש מזיק".
המשבר במזרח התיכון היה מבחן גדול ראשון לפלטפורמה תחת מאסק, ולראייתי, שלה שותפים רבים, היא נכשלה בה כישלון חרוץ. האם זו נקודת מפנה? אין לי נתונים, אבל לתחושתי זה נכון. יותר ויותר אנשים שאני עוקב אחריהם מתחילים להעלות חומרים מועילים לפלטפורמות אחרות, בעיקר ת'רדס ובלוסקיי. זה בדיוק מה שקורה לנקסוס שמתחיל ליפול אל סופו. נדרש הרבה כדי להרוס נקסוס מבוסס, אבל אילון מאסק, כך נראה, נמצא בדרך הנכונה לעשות את העבודה.