העימותים בין אנשי התקשורת מערוצי החדשות השונים נמשכים, כאשר הפעם במוקד מגיש 'הפטריוטים' בערוץ 14, ינון מגל, שחשף סיפור מפתיע על עיתונאי 'ידיעות אחרונות' ופאנליסט חדשות 12, נדב איל, אשר הגיב בהרחבה למתקפות של אנשי ערוץ 14 נגדו ונגד חבריו בחדשות 12, בעוד במקביל, יאיר שרקי חשף כי הותקף ברחוב על ידי צופה ערוץ 14.

שרקי כתב בציוץ שהעלה לחשבון הטוויטר (X.COM) שלו כך לצד קטע וידאו: "יושב לצהריים עם אחי הלוחם שיצא לאפטר מהמילואים. כבר בהתחלה שומעים משולחן ליד מישהו שמנסה להתגרות ״ערוצי התבהלה״. התעלמנו. הבנאדם סיים לאכול וניגש אלינו. התחיל שוב לצעוק ולאיים באלימות. מילא עליי, אבל על אחי. מגרונו צועק את הרעל והטקסטים שמשמיע ינון מגל בערוץ 14. ההסתה הזאת עליו".
 

יושב לצהריים עם אחי הלוחם שיצא לאפטר מהמילואים. כבר בהתחלה שומעים משולחן ליד מישהו שמנסה להתגרות ״ערוצי התבהלה״. התעלמנו. הבנאדם סיים לאכול וניגש אלינו. התחיל שוב לצעוק ולאיים באלימות. מילא עליי, אבל על אחי. מגרונו צועק את הרעל והטקסטים שמשמיע ינון מגל בערוץ 14. ההסתה הזאת עליו pic.twitter.com/8RWlKM5GNd

— יאיר שרקי (@yaircherki) November 15, 2023

עוד כתב שרקי: "גם בשגרה זה לא סביר. אבל איזה איש מעוות צריך להיות כדי לראות לוחם עם נשק בזמן מלחמה ולהתחיל לצעוק עליו בגלל מקום העבודה של אחיו. תוצאה של הסתה רעילה ומחלחלת שיותר מידי זמן שתקו עליה. והכל במעטפת כאילו פטריוטית. עד כאן".

איל כתב בפוסט מעמיק נגד ערוץ 14 כך: "קורה משהו מעניין, אגב הדרך בה חבורת ערוץ 14 מפזרת פה רעל (נניח האפס עם הפוסט המחוק על חדשות 12; הסיפור בפוסט של יאיר שרקי, ההתקפות של ינון מגל ופתחי על אחרים ועליי וכו'). זו תמיד אותה הדינמיקה: הם תמיד תוקפים ראשונים. לפעמים בטלוויזיה. לעתים פה. לפעמים מתנצלים, בדרך כלל לא. זה לא משנה. "תזרוק בוץ על הקיר, משהו יידבק". פתגם ערבי, וכך הם נוהגים. מה מעניין? לרוב מוחלט בעם ישראל (כולל צופי 14, וכולל קוראיי) אין כרגע מחלוקת על הדברים החשובים. צריך להשמיד את חמאס. הוא לא יכול לשלוט ברצועה. אם יש סיכוי לעסקה, גם במחיר כבד - צריך ללכת עליה".

"להבנתי גם ביבי, גם גנץ ואיזנקוט מסכימים על זה. זה גם לא זמן לבחירות ואף אחד לא קורא להן מייד. ההפיכה המשפטית לא קיימת (כרגע). העיתונות ב-99% באותו מקום. ואני הקטן- גם. ואת העמדה הזו אני מציג בעברית, באנגלית ואם צריך בארמית. אז למה החבורה הזו תוקפת? מה מציק להם? במקרה שלי, הטריגר הוא שמתחתי ביקורת (עניינית) על התנהלות הממשלה. דברי דיכטר על נכבה שהם 100% נזק. או את סמוטריץ' שמתפקד לדעת כל הדרגים המקצועיים לא טוב. ואז הם מגיבים לי ועליי. זה קטע מטורף שהתרגלנו אליו. עיתונאי מותח ביקורת על פוליטיקאים. ומי שעונים זה לא הפוליטיקאים, אלא אנשי תקשורת מטעם. הם השריון שלהם. הטיעונים דלוחים".

"אחד מהם כותב שאי אפשר לתקוף את נתניהו שלא טיפל בחמאס, כי אנשים כמוני וכמו אביעד גליקמן לא היו מסכימים עם ביבי ממילא אם היה מטפל. היפותזה על היפותזה שבסופה הרשעה ותכליתה זיכוי של ביבי מאחריות. בבל"ת. מה שחשוב הוא השאלה הבאה: למה הינון-מגלים מחפשים עימות, כשיש אחדות נדירה בעם ישראל בכיוון הכללי? יש לזה 2 הסברים עיקריים. הראשון הוא שהנאמנות שלהם איננה לרעיון, אף פעם. גם אם אני בעד השמדה גמורה של חמאס, וגם הם, זה לא מספיק. נאמנותם היא לפרסונות, לאנשים. לא לארץ ישראל. לא לעם ישראל. לא לניצחון. רק לממשלה ולביבי אישית. וזה כמובן קשור גם לפרנסה שלהם, אם כי להערכתי יותר שבתאיות. רק ביום שישי האחרון הבאתי נתונים שאמורים לשמח כל איש ימין: הצבא יגדל, הסיכוי להסדר ופשרה מדינית יקטן. אבל את זה הם לא מהדהדים. למה? כי לצידם היו נתונים גרועים לנתניהו".

"מאותה הסיבה שמגל/ריקלין/סג"ל תירצו מיני תירוצים לשת"פ של נתניהו עם חמאס לאורך השנים. מי מהם בהפרזה, ומי פחות. עבור ביבי, אפשר להכשיר את כולם - מחמאס ועד, להבדיל אלפי הבדלות, בן גביר, וגם מנסור עבאס. העיקר אצלם זו הדמות, ובשום אופן לא העיקרון. זה רחוק מאוד, נניח, מראשי יש"ע וההתנחלות שבד"כ היה להם קו אידיאולוגי אחיד, והם נרתעו מנאמנות לאישיות. חוץ מאריק שרון, אולי. ואנחנו יודעים איך זה נגמר. הנקודה השנייה היא הרצון של האנשים האלה בעימות, בסכסוך ובשיסוע פנימי. הרי כולנו נגד חמאס. כולנו בעד השבת החטופים וניצחון והרתעה לחיזבאללה. וכולנו מבינים שזה לא פשוט להשיג את כל זה".

"לאנשים האלה, הינון-מגלים, זה גם רע מאוד. אחדות הרצון ואחדות העם. זה משעמם. הם זקוקים לאויב הפנימי. הם רוצים גיס חמישי. על מה נדבר ברדיו אם לא נשנא את האחר? לדוגמה, נדבר איך פותרים בעיה. לא שמאל-ימין. בעיה. וזה מאוד ענייני. ענייניות היא תרופה שמחסלת שיסוע. לאומנות לא סובלת את זה. היא רוצה שבכל רגע נתון נשאל מי פה בחדר הוא הבוגד. ואם אין בוגדים בחדר, היא ממציאה אותם. האנרגיה הלאומנית איננה נשאבת מהאויב החיצוני, אלא איתור אויב פנימי שאפשר וצריך לטהר. זה בדיוק ההבדל בין פטריוטיות (אהבת האומה) ובין לאומנות (שנאת האחר, ובכלל זה כל מי שלדעתך איננו האומה)".

"אני יודע שיש אנשים פה שחושבים שזמנם של המשסעים בע"מ עבר. ואני רוצה לקוות. אבל אני לא משוכנע. כך או כך, אני חושב שישראל לא יכולה להרשות לעצמה עוד את ההנאה שבשיסוע. ההנאה שבשנאה. אישית, אני יודע להגיב לרעל הזה - נדמה לי שראיתם - אבל עצוב מאוד בעיניי, בפרט בעת המלחמה הזו. ולא, זה לא עובר לי בקלות. כי אני מדבר בבוקר עם חבר שיצא. ועם חבר שנכנס. ועם אשתו של מילואימניק שבנס לא חטף היום טיל בצפון. מה שאני כותב על תפקוד הממשלה או נתניהו אני כותב כדי שהמצב ישתפר ממש ולתועלת העניין העליון. שהוא להסיר את האיום הפיזי מעל ראשנו. ולכן אין לי בעיה לפרגן *במקרה מסוים* לשר מ"עוצמה יהודית" שמתפקד ומגיב באורח שוויוני וראוי לאזרחים".

עוד ב-

כתב חדשות 12 נכנס בכוכב ערוץ 14: "אפס, אדם דוחה"

לכתבה המלאה

"ובאותה מידה אני חושב שדיכטר מצמצם את זמן הפעולה של צהל בעזה אם הוא מדבר על נכבה. ואם מחר בבוקר סמוטריץ' ייענה סופסוף לדרישות הדרגים המקצועיים, אכתוב שעשה נכון. כל זה לא מבטל את עמדתי שכו-לם (כפי שכתבתי כבר) בדרג המדיני והצבאי הבכיר צריכים לקחת אחריות. אמיתית. וראשון בהם ביבי. ועל כל זה אפשר לדבר, עניינית. וכך להביס את השיסוע והשסענים".
 

קורה משהו מעניין, אגב הדרך בה חבורת ערוץ 14 מפזרת פה רעל (נניח האפס עם הפוסט המחוק על חדשות 12; הסיפור בפוסט של @yaircherki; ההתקפות של ינוןמגל ופתחי על אחרים ועליי וכו').
זו תמיד אותה הדינמיקה: הם תמיד תוקפים ראשונים. לפעמים בטלויזיה. לעתים פה. לפעמים מתנצלים, בדרך כלל לא. זה…

— נדב איל Nadav Eyal (@Nadav_Eyal) November 15, 2023