מערכת התחבורה הציבורית של של מארחת התחרות נערכת כדי להתמודד עם הזרם האדיר של הספורטאים והמבקרים מבלי לגרום לפקקים. התוכניות כוללות הארכת קווי רכבת, הוספת אוטובוסים והקצאת נתיבי תנועה לתחבורת האולימפיאדה. עם זאת, עם רק חמישה מהפרויקטים המתוכננים שהושלמו, גוברות הדאגות לגבי עמידה בלוח הזמנים.

יש לציין כי השימוש בתחבורה ציבורית בלוס אנג'לס עדיין נמוך מרמות טרום המגפה, והמערכת מתמודדת עם בעיות של תפיסת בטיחות ויעילות. עומס התנועה בכבישים גדל, כשהנהג הממוצע איבד 89 שעות בפקקים בשנה שעברה.

למרות אתגרים אלה, מנהיגי העיר רואים באולימפיאדה הזדמנות להציג השקעות בתשתיות ולהדגים חלופות לתלות ברכב. תוכנית "28 עד '28" של מערכת המטרו כוללת פרויקטים כמו קווי רכבת חדשים ונתיבי אוטובוס מהירים. הם גם מתכננים לשאול יותר מ-2,700 אוטובוסים ולייעד נתיבי כביש מהיר לשימוש אולימפי.

לוס אנג'לס הצליחה לנהל את התנועה במהלך אולימפיאדת 1984 באמצעות אוטובוסים ולוחות זמני עבודה מדורגים. לקראת 2028, הפקידים מקווים למנף טכנולוגיות עבודה מרחוק וללמוד מאירועים קרובים כמו גביע העולם 2026 והסופרבול 2027.

בעוד שחלק מהתושבים סקפטיים לגבי שינויים גדולים בארבע שנים, יש דווקא פתיחות בציבור לשימוש בתחבורה ציבורית אם היא תהיה נוחה.

העיר ניצבת במרוץ נגד הזמן לשיפור מערכת התחבורה הציבורית שלה ואולי לעצב מחדש את תרבות הרכב של לוס אנג'לס באמצעות האולימפיאדה.