מעיין אדם שמה בחזית את נושא הפוריות ומקדמת אותו בלהט רב. אשת התקשורת הפכה לאחד הקולות הבולטים בנושא שימור הביציות ואף הביאה את הנושא לכנסת, אבל מסתבר שיש מי שמבקר את אדם בנושא הזה.

ענת קם כתבה ב'הארץ': "הוועדה לקידום מעמד האשה, בראשות חברת הכנסת נעמה לזימי (העבודה), קיימה אתמול דיון בסוגיית "הקפאת ביציות לצורך שימור פוריות" ובשאלה אם על המדינה לממן את ההליך לנשים המעוניינות בהקפאה שלא מטעמים רפואיים. בדיון השתתפה שגרירת ההקפאות מטעם עצמה מעיין אדם, ובין היתר אמרה, ש"באמצעות הקפאת ביציות נשים יוכלו להיות 'אול אין' בתפקיד שלהן, נשים יוכלו לחתום גם בצבא קבע. זה לא רק פמיניזם, זה אינטרס של המדינה". זו התבטאות מביכה, אבל ממש לא פליטת פה. אדם, שפרצה לחיינו לפני כמה שנים כשהייתה דוברת של ח"כ מירי רגב, מדקלמת מסרים מיליטריסטיים שהפנימה היטב מדוברת צה"ל לשעבר, אבל לא רק אותם".

 

"אחד הקמפיינים הידועים לשמצה של עמותת "אפרת", המתנגדת להפלות, הצהיר, כי "כל תינוק שהופל הוא חייל שלא נולד". במדינה שנולדה מאפר השואה ומאז חיה על חרבה אין לנו — לטענת "אפרת" — הפריווילגיה לוותר על חיילים פוטנציאלים (ואף לא מלה אחת על אלפי הפטורים הניתנים בכל מחזור גיוס כמעט לכל מי שמבקש). דבריה של אדם מאתמול אינם שונים מזה: הרחם של האשה הישראלית אינו שייך לה, הוא שייך למדינה. אם כחממת גידול לחיילים עתידיים ואם כאיבר שיש לממן את הנחתו בצד לכמה שנים כדי שכלי הקיבול שלו — האשה — תוכל לשרת בצבא קבע. אין שום דבר פמיניסטי, הומניסטי, ליברלי או נאור בהכנסת המדינה לרחם שלך. דווקא הפעילות החברתיות והפוליטיקאיות משמאל צריכות להזדעק: מדינת ישראל, צאי לנו מהרחם".

"אין שום דבר פמיניסטי, הומניסטי, ליברלי או נאור בהכנסת המדינה לרחם שלך. ישראל מצטיינת בכך במיוחד: על פי נתונים שהוצגו בעבר בכנס באוניברסיטת חיפה, ישראל מובילה בפער אדיר על כל מדינות העולם בשיעור ההפריות החוץ־גופיות המבוצעות בה. להיקף בדיקות ההיריון לסוגיהן, המסובסדות על ידי שירותי הבריאות הציבוריים, אין אח ורע בעולם, והמימון לטיפולי פוריות שאינם הקפאת ביציות ניתן כמעט בלי הגבלה".

"אפשר להתפלפל ארוכות בשאלה, מדוע עידוד הילודה בישראל הגיע לממדים כאלה. כנראה זה גם לא ישתנה ממש בשנים הבאות, למרות העלויות הגבוהות המושתות על משלם המסים ולמרות הידע ההולך ומצטבר בדבר הסיכונים לאם ולעובר בהריונות שמקורם בטיפולים. כל זה איננו רלוונטי; לדידי, השאלה צריכה להיות מדוע אנחנו מאפשרות — שלא לומר דורשות — למדינה להיכנס לנו לרחם".

עוד ב-

מעיין אדם לא עוצרת: זה הג'וב החדש שלה

לכתבה המלאה

"כשם שבחינוך הציבורי השליטה שלנו בתוכניות הלימודים מוגבלת ונתונה לשליטת אנשי משרד החינוך, ובהכוונה של השר/ה המכהנ/ת — פוליטיקאי/ת בעל/ת אג'נדה — כך בעולם ההפריות הציבורי אנחנו מפקיעות מעצמנו את השליטה על הרחם שלנו. המדינה יכולה, ובצדק, לטעון, שאם היא מממנת את ההיריון, יש לה שליטה עליו — ובלי שנרגיש היא תרצה גם יותר מכך. המדינה תבחר אילו בדיקות לבצע, אם ללדת עם דולה בטבע, או בקיסרי אלקטיבי, אם לחסן ואם לא, אם למול ואם לא, וכן הלאה. אולי לנשים מיליטריסטיות כמו אדם אין בעיה בכל אלה, אך דווקא הפעילות החברתיות והפוליטיקאיות משמאל צריכות להזדעק: מדינת ישראל, צאי לנו מהרחם".