בתור מי שעוקב וחובב את סרטי האימה של סם ריימי, עוד משלהי שנות ה-80, חיכיתי זמן רב לסרטו הנוכחי. ריימי, שבשנים האחרונות עסק בעיקר בסרטי מארוול (ספיידרמן ודוקטור סטריינג'), הוא אחד מאשפי האימה הגדולים ביותר.

"להעיר את השד" (Evil Dead Rise) שעלה לפני כשבועיים (בכורה ב-20.04) מסמן לגמרי את חזרתו למקורות ומציע אימה בידורית מדממת לעילא. כאן המקום לציין שמבחינה גרפית ריימי לחלוטין מספק את הסחורה ומי שחשקה נפשו בגופות מבותרות ורציחות מגוונות – יקבל בסרטו הנוכחי את מבוקשו. כמו ביתר סרטי באימה הקודמים של ריימי, גם כאן, העלילה בינונית וכלל לא משנה שכן היא מהווה תירוץ לשילוב המופגן של אימה ממזרית ומודעת לעצמה אשר מסונטזת בחינניות עם הומור גרוטסקי ופרוע והמון כמויות דם קיצוניות שהופכות את סרטו של ריימי ליצירה בידורית מופרכת ומדממת באופן קיצוני.

נקודה נוספת שהיא לזכותו של ריימי, נמצאת במקוריות הנרטיבית של "להעיר את השד" שמתמקדת במערכת יחסים בין שתי אחיות. העלילה מתארת את אלי (אליסה סאת'רלנד, "השטן לובשת פראדה") אשר מגדלת את שלושת ילדיה לאחר גירושים מכוערים, ואחותה בת' (לילי סאליבן), רווקה בעלת יצר הרס עצמי שמגיעה אליה לילה אחד.

הסרט מתחיל כאשר בת'  מגלה שהיא בהריון ושמה פעמיה לבית אחותה. המפגש בין השתיים מייצר מתיחות מיידית שנוכחת לאורך הסרט ומהווה את המטען המרכזי שלו. רעידה אדמה שתתרחש לאחר מכן בבניין תוביל לרצף אירועים הרסניים שבהם אחד הילדים של אלי יגלה ספר שעטוף בעור של אדם ותקליטור עם תוכן אפל במיוחד. חרף האזהרות של אחותו שלא לגעת בהם, הוא יעשה בדיוק את ההיפך, ומשם, אתם כבר מבינים לאן זה הולך: שד זדוני משתחרר לאוויר העולם ובסצנת מעלית מרהיבה ומקורית הוא משתלט על אלי שגרסתה רדופת השד היא אחת המבעיתות שניבטו מהמסך בשנים האחרונות.

המשחק של אלי מצמית, המבטים שלה ברגעי השיא מחרידים ומלאי קאמפיות והם אלה שבעיקר יהוו את ההנאה לחובבי הז'אנר שייהנו מרגעי הטבח ונהרות הדם שישטפו את המסך.

כאן גם נכנסת לתמונה עבודת הבימוי והצילום הנהדרות של הסרט. ראשית, האווירה הכללית של הסרט שמתרחש כולו בתוך בניין אפלולי, מה שמוסיף לתחושת הקלסטרופוביות והפאניקה ברגעי השיא. נוסף לאלה, הוא מצטיין במגוון סצנות ושוטים נהדרים של דם ורציחות לצד זוויות צילום מרעננות ומשעשעות אשר מעצימות גם הן את החוויה בעיקר בעת צפייה על המסך הגדול.

כמו למשל סצנה שלמה ומקורית של טבח שמתועד מבעד לעינית של הדלת וסצנת שיא בסופו של מלחמה בחניון. בתור מי שאוהב סרטי אימה שמודעים לעצמם, הסרט אכן מודע לעצמו ואולי גם יותר מדי. בעיקר ברגעיו הגרוטסקיים והמופרעים (ועשרים הדקות האחרונות מופרעות בהגזמה) נדמה שהבמאי מחליט להתפרע עד הסוף ולייצר מגוון סצנות מופרכות ומבעיתות שמוגזמותן מלאות גיחוך והנאה בו זמנית (בדומה מאוד לסרטו הקודם "קחי אותי לגיהנום" משנת 2009).
 

"להעיר את השד" הוא לא יצירה מתוחכמת או חכמה במיוחד ובוודאי שלא מעמיקה. ריימי, כך נדמה, ביקש לתת תשורה למעריצי "מוות אכזרי" משנות ה-80 ולהעניק להם סרט נוסף בסדרה. על אף הבחירה המקורית שלו לעסוק ביחסים בין שתי אחיות, הוא מפספס את ההזדמנויות שלו ללכת עד הסוף ברגעיו החזקים ולהתעמק בעבר ובשונות של השתיים שמקבלות ייצוג שטחי בלבד להנעת העלילה.

נדמה כי הגרעין של העלילה נועד להיות תפאורה לכמויות הדם והגרפיות שמגיעה למסך. "להעיר את השד" הוא יצירה מדממת ומבדרת אך מסופקני אם תיזכר כקלסיקה כמו "מוות אכזרי". אי אפשר להעמיד אותו בישורת אחת עם "תברח" המהפכני, או "מידסומר" הטראומתי או "באבדוק" שעסק גם כן ביחסים בין אם לבנה. כל השלושה היו הרבה פחות מדממים וגרפיים אך הצליחו לחדור מבעד לעור ולהישאר חרוטים בזיכרון הרבה אחרי שהסתיימו ומכאן הצלחתם.

ואולי גם זו הנקודה שמעידה על חוזקו של הסרט – הוא לא נשאר איתך הרבה אחרי שהסתיים, כבר בדרך לרכב לאחר שהמסך עלה באולם הקולנוע, הסרט התנדף מזיכרוני וכל שנותר ממנו הוא קצת יותר משעה וחצי בידורית ומהנה של נהרות דמים ועלילה מופרכת מהיסוד שתהיה הנאה צרופה לחובבי אימה - ולכל השאר קצת פחות.

להעיר את השד | כלל רשתות בתי הקולנוע בארץ | ציון: 3.5

עוד ב-

הפנתר השחור: תסריט מאולץ ואפקטים זולים של משחק מחשב

לכתבה המלאה

שורה תחתונה: לא סרט מתוחכם אך מעריצי סם ריימי יקבלו בו את מבוקשם.