ביום חמישי האחרון התקיימה הבכורה של הפרק החדש ביותר ביקום הקולנועי של מארוול, ״הפנתר השחור: וואקנדה לנצח״, כ-5 שנים לאחר צאתו של הסרט הראשון שובר השיאים ושנתיים לאחר מותו של השחקן הראשי והאייקוני של הדמות, צ׳אדוויק בוזמן.

אנסה להימנע מיותר מדיי ספוילרים, אך בכל זאת חשוב לציין כי במסגרת הפורמט לא תהיה לי הרבה ברירה. הסרט החדש מתחיל מהמוות של המלך טצ׳אלה ממחלה שאינה מפורטת והכישלון של אחותו הקטנה שורי לרפא אותו. אמו של המלך, רמונדה (אותה משחקת אנג׳לה באסט הנפלאה) תופסת את הכס במטרה להגן על גבולותיה של וואקנדה מפני פלישות זרות וניסיונות לגניבת מאגרי הווברניום שלה, בצל היעדרותו של פנתר שחור חדש.

במהלך ניסיון זה הממלכה פוגשת ביריב ונבל חדש מממלכה מקבילה, תת-ימית, בשם נאמור שמאיים גם הוא על הישרדותה של וואקנדה. את כל זה מנסות המלכה ושורי לאזן במקביל מבלי התערבות חיצונית של ארה״ב (צפו להופעות אורח חשובות למדיי במסגרת זו). לצד זה, מטרת הסרט היא לספר על עלייתו של פנתר שחור חדש שיציל ויתקן את המצב, אך באותה מידה יהרוס אותו בדיוק במידה הנכונה בשביל להצדיק סרט נוסף.

למרות שבדרך כלל אני נמנית עם אלו שמגיעים לסרטי מארוול נטולת ציפיות לאירוע קולנועי מרהיב, לסרט הזה הגעתי דווקא עם ציפיות גבוהות למדיי, שנבעו מההצלחה המסחררת של הסרט הקודם ואמונה שלמה בכך שההפקה באה לעשות כבוד לבוזמן ודמותו בצורת גיבורת על נשית חדשה וחזקה. למרבה הצער, איאלץ להחדיר לכאן "אבל" לא קטן, ואסתכן בזעמם של אחרים ואומר שהתאכזבתי.

העולם הקולנועי של מארוול הוא בסיס גדול לוויכוח, לאי הסכמות, לנקודות מבט שונות וכך הלאה. יש אלו שבאים כאמור ללא ציפייה ומצליחים ליהנות מכל רגע, גם אם הסרט הוא דיי גרוע (ת׳ור האחרון למשל), ויש אלו שרוצים לראות את התמונה הגדולה והמשמעות של התוכן ביחס לעולם הקולנועי כולו ולכן יגידו שהסרט הוא חסר תקדים - כמו הסרט עליו אנחנו מדברים.

קשה לומר שהסרט הנוכחי הוא גרוע אבל היקף הליקויים בו הוא לא קטן לטעמי. הוא מסתכם בעיקר בתסריט צולע, שלא נתן לשחקנים המדהימים שקיבלו אותו עם מה לעבוד וזאת לצד אפקטים חלשים להפליא שגרמו לי לחשוב לא פעם שאני צופה במשחק מחשב. נוסיף לכך את כמעט שלושת השעות של הסרט כולו ואז נותר רק לנסות ולהיזכר באופן די מאולץ ממה באמת נהניתי.

ובכן, לאחר מחשבה מאומצת אציין לטובה את סצנות האקשן הנפלאות, הפיתוח של הסיפור (למרות התסריט שאינו זורם מפי השחקנים) שמכין היטב את הבסיס לשלב נוסף בתוכנית הכללית של מארוול, הפסקול המטורף וגם את הסצנה באמצע הכתוביות שסיפקה לי בדיוק את ההתרגשות שמארוול בדרך כלל יודעים להעניק לצופים שלהם (אציין גם שאם עוד לא ראיתם את הסרט אין טעם לשבת עד הסוף ממש - סצנה נוספת לא תהיה שם). יתרה מכך, הזיכרון של בוזמן נוכח בסרט באופן בולט למדיי, שלא פעם מרכך את הכשלים שמלווים אותו, כמו גם ייצוג דיי נרחב של תרבויות אפריקאיות וכוח נשי.

אסכם בכך שהדבר שהכי אכזב אותי הוא הפיתוח הצולע בדמותה של שורי שכמובן תהפוך להיות הפנתר השחור לקראת סופו של הסרט. למרות שישנם רבים שלא מסכימים איתי כבר עכשיו, הדמות לא הצליחה לרגש אותי ולשכנע אותי כמו שגיבורי מארוול בדרך כלל מצליחים לעשות. התפניות בדמות שלה, שנעות מפעולות מונעות נקמה ועד להפיכתה למנהיגה והגיבורה השקולה והמדויקת, קורות מהר מדיי. אולי היות ומדובר בתסריט ועלילה צפויים מראש, לא ניתנה מחשבה מספקת לכך שצריך לתרץ או לפתח את התפניות הללו באמצעות מניעים שהם גדולים יותר מאשר הקתרזיס המובן מאליו של הדמות הראשית.

מדובר בסרט חביב ומעריצי מארוול לא יסבלו ממנו, גם אם לא בדיוק יתחברו אליו. אין ספק כי ביחס לסרטים קודמים וכושלים שיצאו לאחרונה (דוגמת ת׳ור וד״ר סטריינג׳) הוא בהחלט סרט הרבה יותר מוצלח, שמקדם דמות נשית חזקה למרות הליקויים בה.

הפנתר השחור: וואקנדה לנצח | כלל רשתות בתי הקולנוע בארץ | ציון: 7.5

עוד ב-

וואן ריפבליק בהופעה ענקית: למה זכתה לציון מושלם ב-ice?

לכתבה המלאה

שורה תחתונה: סרט מוצלח יחסית ביחס לסרטים הקודמים של מארוול, שאפשר היה לראות גם בדיסני פלוס מהנוחות של הספה בבית.