מספר הדירות הלא מכורות נושק ל-80 אלף. לכאורה, מדובר בהיצע שיספיק עד סוף השנה. כשמדברים על ירידת מחירי הנדל"ן, אלא בדיוק הנתונים שהיינו רוצים לראות: עשרות אלפי דירות ריקות, מיועדות לאכלוס, שיגדילו משמעותית את היצע הדירות בישראל ויגרמו לקבלנים להוריד מחירים.

האמת רחוקה משם. לפי נתונים שהגיעו לידי ice מעל 80% מהדירות נמצאות בשלבים מסוימים של הבנייה - החל מהוצאת היתר ועד בנייה בפועל. בחלק גדול מהדירות, אלפים, היזם עדיין לא עלה על הקרקע. המשמעות היא פשוטה: 64 אלף דירות מהמלאי הקיים אינן מוכנות לאכלוס. הנתון הזה הוא לא רק משמעותי, הוא דרמטי: כשכמות כל כך זניחה של דירות מוכנה לאכלוס, המחירים לא יכולים לרדת.

בגרף למטה אפשר לראות כמה דירות לא מכורות יש בכל עיר. בתל אביב יש כ-9,263 דירות לא מכורות, וההערכה של היזמים היא שכ-1,800-1,900 דירות אינן מכורות. לפי נתונים שפרסמנו בחודש שעבר, רק 17.4% מהדירות מוכנות. כלומר, סביר שהנתון הזה לא השתנה בצורה קיצונית ועדיין פחות מחמישית מהדירות מוכנות לאכלוס.

הנה הנתונים, לפי חלוקה לערים (לחצו להגדלה):

בערין כמו באר שבע, רחובות וחולון, ממוצע הדירות המוכנות עומד על פחות מ-200 בממוצע. בפרקטיקה, מדובר בערך בשלושה מגדלים. זה נשמע הרבה, אבל צריך לזכור שהביקוש בישראל עולה על הביקוש.

מנתונים שפרסמנו בחודש דצמבר האחרון, עולה כי מתוך 70 אלף דירות לא מכורות, רק חלקן הקטן, כ-10,555 דירות בלבד, מוכנות לאכלוס. תורידו את המלאי מתל אביב ותגדלו שבערך 8,500 דירות בשאר המדינה מוכנות לאכלוס. בכל חודש נגרעות ממצבת הדירות האלה מאות דירות, אבל מתווספות חדשות. גם בהנחה שכל הדירות האלה יאוכלסו כבר מחר בבוקר, המשמעות היא פשוטה: ההיצע עדיין לא ידביק את הביקוש.

על פי ההערכות, בכל שנה חסר מלאי כפול מהמלאי הנוכחי להדבקת הקצב. בשנה שבה בונים 50 אלף דירות חדשות, המדינה זקוקה ל-10-20 אלף דירות נוספות. ישראל לא רק שלא מדביקה את הקצב, אלא גם חסרה מאוד פערי עבר. גם נתוני הדירות הריקות בישראל אינן משקפות את המציאות - בזמן שאנשים חושבים כי 200 אלף דירות רפאים קיימות בישראל - הנתונים רחוקים מכך ומצביעים על כך שאחוז מאוד קטן מהן ראויות למגורים, לא תפוסות בידי תושבי חוץ (דירות נופש) או נמצאות בשיפוץ ואפשר להיכנס ולגור בהן.

תכנית אסטרטגית לדיור שנערכה בשנת 2017 חושפת את הפער העצום בין מה שמספרים לנו באשר להיצע הדירות בישראל - לבין המציאות. החלטה מספר דר/131 של ועדת שרים לענייני תכנון, שהתקבלה במסגרת בפברואר 2017 וצורפה לפרוטוקול החלטות הממשלה, קיבלה תוקף באותה שנה.

בתכנית עצמה, שאת עיקריה פרסמנו כאן, מופיע כי בין השנים 2025-2031, בהתחשב בריבוי הטבעי של האוכלוסיה ועל מנת לסגור פערי עבר, ישראל זקוקה ל-104 אלף דירות בשנה. נכון, המדינה טוענת כי הריבוי הטבעי כולל 60 אלף דירות - אבל מה לגבי השנים בהן הפערים הללו גדלו? כלומר, לפי אותה תכנית שאושרה על ידי משרד ראש הממשלה, בנימין נתניהו (המועצה הלאומית לכלכלה), ישראל זקוקה בפועל למעל מאה אלף דירות בשנה, וכל שנה שעוברת ללא עמידה במספרים האלה - מגדילה את הפערים. לאחר שנת 2031, אגב, המספרים יגדלו.

עוד ב-

היזם הבכיר: "נתתי לפועלים הפלסטינים לאכול, אבל הם נשכו אותי"

לכתבה המלאה

יוצא כי הממוצע במהלך 23 השנים האלה עומד על 113 אלף דירות, כשהמספר עוד אמור לגדול בשנים הקרובות, משום באף אחת מאותן שנים ישראל לא בנתה בקצב כזה - נהפוך הוא, ברוב המקרים קצב הבנייה מתקרב לחצי מהיעד.