מחקר חדש שפרסם בנק ישראל, מעיד כיצד השפיע משבר הקורונה על שוק העבודה בישראל. לפי המחקר, סך שעות העבודה בפועל לעובד ביולי השנה, ירד ב-5% לעומת אותה התקופה אשתקד, בשל הירידה במספר המועסקים.

כמו כן, בכ-20% ממשקי הבית שבהם היו לפני המשבר שני שכירים, נגרע לפחות שכיר אחד, לעומת כ-12% בתקופה המקבילה בשנה שעברה. ההכנסה משכר ומדמי אבטלה של משפחות שבהן לפחות אחד מבני הבית היה שכיר לפני המשבר ודורש עבודה ביולי, פחתה בממוצע בכ-20%.  

עוד עולה כי מספר שעות העבודה השבועיות בפועל של שכירים במגזר העסקי שעבדו לפני המשבר במשרה חלקית, גדל בממוצע ב-4-2 שעות. לעומת זאת, אצל מי שעבד לפני המשבר במשרה מלאה מספר שעות העבודה כמעט לא השתנה. ממצא זה, מסבירים כותבי המחקר, יחד עם צמצום גדול יותר של מספר המשרות החלקיות, עולה בקנה אחד עם תופעת מילוי מקומם של מי שעבודתם הופסקה בידי עמיתיהם שהמשיכו לעבוד.

מעיבודים המבוססים על סקרי כוח אדם של הלמ"ס עולה כי רק כ-84% מהשכירים שעבדו במגזר העסקי לפני משבר הקורונה, עבדו ביולי השנה. זאת, לעומת כ-91% באותה תקופה בשנה שעברה. כ-30% מאלו שאינם מועסקים (אלו שנעדרו זמנית מעבודתם בשל המשבר או שהתייאשו מחיפוש עבודה בסוף הסגר הראשון) - נותרו במצב זה לפחות עד יולי, ובקרב הצעירים והמשכילים השיעור היה גבוה יותר במידה משמעותית.

נוסף על כך, המחקר מעיד ששיעור השכירים שעבדו במגזר העסקי באפריל ואיבדו את עבודתם עד יולי עומד על כ-6% - בדומה לשנה שעברה, אך בקרב חרדים ובעלי ותק של פחות משנה במקום העבודה השיעור היה גבוה יותר.

בחודשים יוני ויולי הואץ המעבר של שכירים במגזר העסקי ושל הנעדרים זמנית מעבודתם בשל המשבר (רובם בחל"ת), למעמד של בלתי מועסקים או מתייאשים מחיפוש עבודה. ביולי הואטה החזרה לעבודה של מי שהיו לא מועסקים באפריל.