המקרה של קיבוץ האון, שעלה לכותרות סביב המאבק על שיווק קרקעות מגורים, מציף סוגיה עמוקה הנוגעת ללב בעיית קרקעות השטחים הפנויים בישראל במרחב הכפרי.  מאבק זה אינו רק עימות משפטי, הוא משקף את הדילמה הגדולה שמלווה את מדינת ישראל כולה, העומדת בפני לחצים וצרכים סותרים לעיתים, דמוגרפיה גואה והצורך בפתרונות דיור גם במרחב הכפרי, הצורך בשימור היסטורית ההתיישבות בישראל המודרנית, שמירת חיי קהילה כפרית, ושמירת ערכים סביבתיים בכל מקום.

הטענה המרכזית של קיבוץ האון והמועצה האזורית עמק הירדן, לפיה שיווק קרקעות ע"י רמ"י יפגע בצביון הקהילתי של הקיבוץ והסביבה, נשמעת בתחילה כלגיטימית ואפילו מעוררת הזדהות. איש אינו רוצה לראות יישוב קהילתי קטן על שפת הכינרת הופך לשכונה צפופה או כפר נופש לעשירים. אך בחינה מעמיקה יותר מגלה שייתכן שהמאבק שלהם אינו נובע רק מרצון לשמור על ערכים קהילתיים, אלא ממניעים  ואינטרסים כלכליים המתנגשים זה בזה.

שוק הנדל"ן הישראלי זקוק לקרקעות לפיתוח פתרונות דיור. המאבק על שיווק הקרקעות בקיבוץ האון הוא תזכורת לכך שקרקע היא משאב מוגבל, ושעלינו לנצל אותה בתבונה. הגישה שמנסה למנוע שיווק קרקעות בשם "צביון קהילתי ושמירה על הסביבה הכפרית" בלבד, עלולה להיות בעייתית. מדינת ישראל היא מדינה קטנה, והשטח המוגבל מחייב שימוש יעיל ואחראי בקרקעותיה.

עם זאת, חשוב לזכור שפיתוח לבדו אינו יכול להיות המניע היחיד. הנכונות לשווק עשרות מגרשים בקיבוץ לשעבר האון ללא התחשבות מלאה באופיו הקהילתי של היישוב עלולה להוביל לתוצאה הרסנית – אובדן הזהות המקומית, תחושת ניכור, ואפילו התנגדות חברתית מתמשכת מצד הקהילה הוותיקה לבין מתיישבים חדשים. הפתרון טמון במציאת איזון: פיתוח שמשרת את הצורך הארצי, אך שומר גם על המורשת המקומית והמרחב הכפרי.

במקום מאבקים משפטיים מתישים, יש מקום לגישה אחרת – דיאלוג בין רשות מקרקעי ישראל, הקיבוץ והמועצה האזורית, אשר יניב פתרונות כמו הקצאת מגרשים לתושבי המקום לצד שיווק חופשי. צעדים כאלה יאפשרו פיתוח מבוקר ומאוזן. בכל מקרה התכנון חייב להיות רגיש לסביבתו ולהבטחת קשר של קהילה אחת בצד שניה במסגרת פעילויות חינוך, תרבות וספורט, ועוד.

אסור לשכוח לצד ההתפתחות המאסיבית בישראל בתחום האורבני, המתבטא בבניה לגובה ובהתחדשות עירונית, את המרחב הכפרי הפתוח ובו חובה לאפשר גידול מתון ומבוקר של בנייה צמודת קרקע שאפשרית כבר שנים רק במרחב הזה.

המאבק על הקרקעות בקיבוץ האון הוא לא רק על הקרקע עצמה, אלא על הדרך שבה אנחנו מתכננים את עתידנו. פיתוח וקידום מגורים במרחב הכפרי הם הכרח, אבל אסור שייעשו על חשבון הערכים שמגדירים את החברה הישראלית ועתידה הסביבתי והכפרי. יש לשאוף לפתרונות המתחשבים הן בצרכים הלאומיים והן באינטרסים המקומיים, מתוך הבנה שהקרקע שייכת לכולנו – והיא המפתח לעתיד משותף.

עוד ב-

יישוב חדש יוקם בישראל: הקרקע פונתה ומוכנה לתחילת הבנייה

לכתבה המלאה

* הכותבת היא מתכננת מחוז המרכז בעבר, מהנדסת לשעבר במועצה האזורית מטה יהודה, משנה למנכ״ל, פיתוח עסקי ותכנון בקבוצת ELG נדל"ן