היום אנו מציינים את יום הסביבה בכנסת. כמידי שנה זהו יום שבו מעלים על נס את חשיבות ההגנה על הסביבה, אך השנה אנו מציינים את יום הסביבה בסימן משבר האקלים, שלושה ימים אחרי שהסתיימה פסגת האקלים העולמית בגלזגו, ה- COP 26. בישראל, בה תוכן חינוכי בנושאי סביבה או משבר האקלים אינו חלק מתוכנית הלימודים, סביר שכשהישראלי הממוצע ישמע על יום הסביבה, יעברו בראשו מחשבות על עטיפות של ארטיקים שזרוקות בשמורות טבע ועל הפח הכתום שאולי מוצב בפתח רחוב מגוריו. אך אלה, על אף חשיבותם, אינם העיקר.

משבר האקלים, לגביו קיים קונצנזוס מדעי רחב ובינלאומי, הולך ומחריף מיום ליום. הגורם לכך היא פעילות אנושית שעיקרה שריפת דלקים לטובת חשמל ותחבורה, וכן תעשיית המזון מהחי הכוללת בירוא יערות בקצב מסחרר לטובת הרחבת שטחי הגידול של חיות משק ומזונותיהן. אלה גורמים לשחרור פליטות גזי חממה בקצב חסר תקדים שמונע מאטמוספירת כדוה״א לשחרר בחזרה לחלל את קרינת השמש שנכנסת לכדור הארץ, וכתוצאה- לתופעה המכונה ההתחממות הגלובלית.

להתחממות הגלובלית השלכות רחבות היקף. בהסכם פריז שנחתם בשנת 2015 להתמודדות עם המשבר, נקבע כי אם לא תוגבל ההתחממות הגלובלית לעד 1.5 מעלות נוספות מעל הממוצע העולמי ב-10,000 השנים האחרונות, האקלים של כדור הארץ עלול לחצות את נקודת האל חזור, ולגרור לכאוס אקלימי גלובאלי. כאוס כזה עלול להביא להמסת הקרחונים והצפה נרחבת של ערי חוף, טמפרטורה קיצונית שלא מאפשרת מחייה של בני אדם באפריקה ובמזרח התיכון, עליה ניכרת בדחיפות ובעוצמתם של אסונות טבע וכן הלאה. השלכותיו של משבר האקלים מורגשות ברחבי העולם ואף בישראל כבר כיום. ישנם איים באוקיינוס השקט שכבר שקעו אל מתחת למפלס פני הים ותושביהם הפכו למהגרי אקלים, או מדינות במפרץ הפרסי שכבר חוות מדי קיץ ימים רצופים עם טמפרטורות של מעל 50 מעלות צלזיוס.

ועידת האקלים שהסתיימה ביום שבת האחרון, אישררה את העובדה המרה שמתוך 1.5 המעלות הנוספות שכדור הארץ יכול להכיל, חלה כבר התחממות של כ-1.1 מעלות מאז העידן הטרום תעשייתי. עוד אישררה הועידה את החלטת הסכם פריז משנת 2015, לפיו עלינו לאפס את פליטות גזי החממה עד שנת 2050. אבל מה לנו ול-2050? זה עוד כמעט 30 שנה... הועידה אימצה את מסקנות הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים (ה-IPCC) וקבעה כי אילו לא נגיע להפחתה דרמטית של 45% מפליטות גזי החממה עד 2030, אין כל דרך לאפס את פליטות גזי החממה עד 2050.

רבים שואלים מה בעצם מקומה של ישראל בפתרון משבר האקלים? הלא השפעתה של ישראל על האקלים העולמי היא לעין שיעור נמוכה מזו של מדינות כמו סין וארה״ב. אלא שזו הנחה חסרת אחריות: אילו כל מדינה או מחוז שמייצרים פחות פליטות גזי חממה מסין וארה״ב ינהגו לפי גישה זו, משבר האקלים לא ייפתר. נכון לרגע זה, יעדי הפחתת פליטות גזי החממה של ישראל עומדים על 27% עד 2030 וייצור האנרגיה שלה מקורות מתחדשים ולא מדלקים פוסיליים הוא מביך.

אף שישראל קבעה יעד של 10% ייצור חשמל מקורות מתחדשים עד 2020, היא עומדת כיום על פחות מ-6%, בשעה שאפילו מדינות כמו הונדורס ולטביה עברו את ה-50%. וחשוב גם להזכיר- לישראל פוטנציאל הפקת אנרגיה סולארית עצום, עם יותר מ-300 ימי שמש שנה.

עלינו לכל הפחות ליישר קו עם הרף הבינלאומי של הפחתת הפליטות ב- 45% עד 2030 ובשאיפה אף למעבר לכך. ומה התרומה הגלובלית שיכולה ישראל לתרום? אם הסטארט-אפ ניישן, אחת המדינות עם יחס ההמצאות לנפש הגבוה בעולם תחליט שהיא נרתמת לפתרון המשבר בכל הכוח, עשויה להיות לכך השפעה אדירה. ישראל כבר היום היא מובילה בתחום פיתוח הבשר המתורבת, שצפוי בטווח הנראה לעין להחליף את שוק הבשר המסורתי שאחראי ל-25%(!) מפליטות גזי החממה העולמיות.

בדיון לקראת החתימה על מסמך ההחלטות של הועידה הוציא נציג האיחוד האירופי תמונה של נכדו. הוא ציין שבשנת 2050 הוא יהיה בן 31. ״מה נאמר לו אם ניכשל?״ שאל את נציגי המדינות האחרות. לישראל יש צרות רבות (ביטחוניות, מדיניות וחברתיות) שאין לזלזל בהן. אך כל הסוגיות הללו גם יחד לא יוכלו לספק תשובה ראויה לילדינו ונכדינו כשישאלו אותנו מדוע לא השארנו להם עולם שניתן לחיות בו.

ח"כ פרופ' אלון טל ממפלגת כחול לבן, יו"ר ועדת המשנה לבריאות, סביבה ואקלים.