דעות

מחדל ה-7 באוקטובר: השאלות שמחייבות הקמת ועדת חקירה ממלכתית

חיוני להקים ועדת חקירה ממלכתית, אשר תפזר את הערפל סביב הכשלים המדיניים, המודיעניים והמבצעיים. ובינתיים, עוד שאלה אחת דורשת מענה: האם ראשי הדרג המדיני מצויידים במעט מהיושר האישי ומהבגרות האנושית שיש לבכירי צה"ל, שהכירו באחריותם לאסון והודיעו על התפטרותם?

ח"כ אלון שוסטר | 29/1/2025 16:49

בבוקר אסון שמחת תורה, שהיתי בבית בקיבוץ מפלסים, על סף בית חנון, יחד עם בני הלוחם. כאשר הוא יצא להילחם על הבית המשותף ואני הצטרפתי לחמ"ל הקיבוץ, הבנתי תוך רבע שעה שקורה כאן משהו אחר מכל התרחישים להם התכוננו. הקריאה מקיבוץ ארז לחילוץ פצוע אנוש לא נענתה, ובחמ"ל הצבאי נאמר לי על חדירת מחבלים למפלסים. לאט לאט החלו להתברר עוד ועוד פרטים – אירוע של פלישה לכל רוחב הגיזרה, כיבוש בסיסי צה"ל, עמדות ויישובים לא היה ברפרטואר האיומים שהכרנו.

חיוני להקים ועדת חקירה ממלכתית ובהקדם – ועדה שתספק תשובות ברורות לשורה של שאלות שעדיין נותרו ללא מענה: האם המודיעין היה פרוש כנדרש? מדוע מקבלי ההחלטות בצה"ל לא קיבלו את המודיעין הרלוונטי ואם קיבלו אותו, האם הוא אכן חייב, בזמן אמת, פעולות אחרות מאלו שננקטו?

אני מחדד: ברור, בדיעבד, שרצף ההחלטות בלילה ההוא היה שגוי – אבל מידת ההוגנות מחייבת לבחון באופן יסודי ומקיף את קבלת ההחלטות על פי המידע שהונח בפועל בפני מקבלי ההחלטות. חובתנו להכיר את כשלי מוכנות הכוחות על הקו, ואת הסיבה לאי הלימה בין עוצמת התקיפה לקצב הגעת התגבורות ואיכותן.

למרות עוצמת הקטסטרופה, כבר מהדקות הראשונות בהן נחשפתי לתבוסה המבצעית, לא הגדרתי אותה כ"הפקרה" אלא ככישלון. מחדל קולוסאלי שבשום אופן לא מתקרב למעשה זדון. ככל שיתפרסמו התחקירים של גורמי הביטחון ובוודאי לאחר פרסום מסקנות ועדת החקירה, נבין מהם הצמתים המדיניים, המודיעניים והמבצעיים, בהם עברנו ב"אור אדום" עד להתקיימותה של התאונה ההיסטורית הנוראית.

החקירה הבלתי תלויה, זו שבוא תבוא על אף כל התפתלויותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, תיתן לנו מענה על שתי שאלות קריטיות: האם ההתרעות של גורמים במערכות הביטחון טופלו באופן הראוי? ומה הם הכשלים בהיקפי הכוחות בגבול עזה ובמוכנותם לתרחישי קיצון?

כראש מועצה ותיק בשער הנגב, הכרתי עשרות קצינים ששירתו במרחב, בפיקוד ובמטה הכללי. אני מכיר את הרמטכ"ל ואת מפקד פיקוד הדרום, שהודיעו לאחרונה על התפטרותם הצפויה. אני יכול לומר שאין לנו טובים, מקצועיים וחסונים מהם. אני מקווה ומייחל שמחליפיהם יהיו מנוסים וראויים, עמידים נפשית ומחויבים ערכית כמותם. רא"ל הרצי הלוי ואלוף ירון פינקלמן, הם לא רק מטובי בנינו אלא ממובחרי קצינינו. בנים אלו, קצינים אלו, כשלו.

התובנה, אותה אני נושא עימי מאז ה-7 באוקטובר, היא שאם זה קרה להם, קרה לנו במשמרת שלהם, הרי שזה יכול לקרות לכל אחד ואחת. איש מאיתנו אינו חתום על הצלחות בלבד, אין בנו אישה שחסינה מכישלונות. בני תמותה בעמדות הנהגה מחוייבים לשאוף לשלמות מקצועית, ועם זאת הם וכולנו מצווים לזכור ששלמות יש רק באגדות ילדים.

ספר הספרים מלמד אותנו שגם משה רבנו ודוד המלך כשלו, ובכל זאת לא נפקד מקומם בין גדולי העם. זאת ועוד, הרמטכ"ל ומפקד פיקוד דרום, תיפקדו ומתפקדים באופן מעורר כבוד – באומץ לב, בקור רוח, בנחישות אין קץ, במקצועיות, שמכירה במגבלות וחותרת להרחיב את מעטפת הביצועים – כל זאת, לצד הכרה בוגרת באחריותם לאסון.

כמה צביעות יש בחרפות המוטחות בבנים מפוארים וטרגיים אלו של קוממיות ישראל, מצד אלו המתקשים להכיר בבדל אחריותם שלהם למדיניות, לאסטרטגיה שדרדרה אותנו בשנים שקדמו לאסון, ועוד יותר בתשעת החודשים שדחפו את אויבינו להאמין שבא זמנם להכריע אותנו? הרצי וירון קיבלו את ההחלטה הנכונה, ואנחנו נלווה אותם בכאב על הכישלון ובהוקרה על תיפקודם, מיד לאחריו ועד לרגע זה. רק שאלה נוספת ממתינה עדיין לתשובה: האם ראשי הדרג המדיני מצויידים במעט מהיושר האישי ומהבגרות האנושית שיש לראשי צה"ל?