אברי גלעד נזכר בערגה בטורו השבועי ל'ישראל היום', בחופשות שהיה מבלה באילת עם משפחתו, אבל הוא גם מספר מה הסיבה לכך שהוא כבר לא נוסע יותר ומדוע כביש הערבה גורם לו לחפש חופשה בחו"ל כשהוא מעדיף לנפוש בארץ.

בטורו כתב גלעד: "חבל לי. אהבתי להגיע לאילת לפחות פעם בשנה, ולמרות הפילינג העמוק שעושים במלונותיה לחשבון הבנק של הנופש, היא היתה לי יעד מועדף לחופשה, בלי כל הניג'וס של נסיעה לחו"ל, בלי הנתב"ג המפוצץ, הטיסה הארוכה ליעד, ההסתגלות למקום חדש, חוסר האוריינטציה וכל מה שלי קצת קשה בנסיעות. אילת היתה כמו חו"ל בארץ, הילדות יכלו לדבר עברית בקלות, למצוא חברות במלון, להרגיש גם בבית וגם לא בו בזמן".

הוא טען כי הוא ומשפחתו אהבו להגיע למצפה התת־ימי, לריף הדולפינים, לחוף של מוש, לפגוש את "הגזע צרוב השמש" בכוונתו לתיאור של הישראלים שחיים בפנים אבל מרגישים בחוץ לארץ, הוא טען שזו העיר בה רצה לגור: "משהו בלהגר אליה תמיד דגדג לי, אבל לא הבשיל למעשה".

עוד ב-

אברי גלעד דורש: "הורדת כל השלטים מימי הקורונה"

לכתבה המלאה

לסיום הסביר כי עכשיו מדברים שוב על הרכבת. "כבר 20 שנה מדברים על הרכבת. וכדי להרגיע את הציבור נוספה עכשיו המילה "קליע", האוצרת בתוכה הבטחה להגעה מהירה במיוחד - עלית בתל אביב; פוף, ירדת באילת לפני שהספקת לומר מאיר יצחק הלוי". לדבריו ההבטחה נשמעת טוב, רק שעם איך שהדברים עובדים אז "הקליע יישאר תקוע בקנה עוד שנים הרבה".