רק 28% מהציבור בישראל מביע אמון בממשלה, כך עולה ממחקר חדש של קבוצת דבי תקשורת וחברת הייעוץ הבינ"ל אדלמן. על פי המחקר שהתבצע בישראל ובעוד 20 מדינות, שיעור האמון בתקשורת בישראל עומד על 39%, לעומת 35% לפני שנתיים. האמון במגזר העסקי עומד על 47% ובמגזר השלישי, האמין ביותר, על 50% (לעומת 53% ב-2016). 

מחקר מדד האמון של אדלמן מתפרסם מדי שנה וזו הפעם השנייה שהוא מתבצע גם בישראל, על ידי קבוצת דבי, נציגת אדלמן בארץ. בישראל הוא נערך בסוף חודש דצמבר 2017, בקרב 500 נשאלים. המגמה המסתמנת בעולם היא של קריסת האמון ברוב המוסדות בשנים האחרונות, כאשר המגזר העסקי והמגזר השלישי זוכים לאמון גבוה יותר מהממשלות וכלי התקשורת.

אמון הציבור במוסדות

58% מהציבור סבורים שהמגזר הממשלתי הוא הפגום ביותר. בניגוד למגמה העולמית, בישראל האמון בתקשורת גבוה יותר מהאמון בממשלה ואף נמצא במגמת עלייה. נתון זה מפתיע על רקע הקמפיין שמתנהל נגד אמינות התקשורת, בין היתר על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ופוליטיקאים מהימין.

ברשתות החברתיות סופגים כלי תקשורת ועיתונאים ביקורת קשה ואף אלימה, דבר שאכן זוכה לביטוי במחקר – שטוען כי אמון של צעירים בגילאי 18-34 בתקשורת נמוך יותר, וכי הם צורכים פחות חדשות ומושפעים הרבה יותר מהרשתות החברתיות ומ"פייק ניוז".

"אמון הוא שם המשחק, הוא הנכס הציבורי הכי חשוב של כל ארגון וכיום הוא נמצא במחסור", הסביר רון שלי, מנכ"ל דבי&רון מקבוצת דבי. "השילוב של רשתות חברתיות, פייק ניוז, טלטלות כלכליות ופוליטיות גרם לכך שאנשים בוחרים להאמין למה שמתאים להם. לפוסט של שכן יש יותר כוח מפרשנות מלומדת של מומחה. חברות וארגונים שיבינו את זה יוכלו להתמודד עם התופעה וזכות מחדש באמון הציבור, אבל מי שלא - עלול להיעלם מהתודעה הציבורית".

מנתונים עולה עוד כי תכני וידאו זוכים לאמון גבוה פי שניים לעומת טקסט. 54% גם ייתנו יותר אמון בדיווח של עדי ראייה מאשר לעיתונאי מקצועי. ל-50% מהציבור לא אכפת שמנועי חיפוש ואלגוריתמים בוחרים בשבילם לאיזה תוכן ייחשפו. מנהלי הדיגיטל ישמחו לשמוע כי 78% מהציבור מייחסים יותר אמון למידע בכלים הדיגיטליים של חברה לעומת מידע בכלים הפרסומיים.

"אנחנו עדים כיום למשבר עולמי לא רק במדד האמון, אלא גם בתפיסת מושג האמת", הוסיף רון שלי. "בעידן של גודש מידע ופייק-ניוז, אנשים מאבדים את הביטחון בהבחנת מה נכון ומה לא נכון, מה אמת ומה שקר. הסכנה הנשקפת ממציאות שכזו היא אובדן תחושת השליטה, אובדן יכולת הבחירה ובכך גם אובדן הדיאלוג עליו מושתתת החברה".