הציוץ הרדוד של פעילת איכות הסביבה השוודית, גרטה טונברג, על כך שהיא שובתת בשביל 'לשחרר את עזה' – לא צמח בחלל ריק. הוא מתאר את הלך התקופה האומללה שלנו בה הצד הצודק הוא לעד המסכן, בה השמאל הרדיקלי פנה חזק כל כך שמאלה עד שהוא השלים מעגל והפך לימין לאומני.

דור מצולם שמאחד מאבקים, מדקלם סיסמאות חלולות וטרדניות, ונעדר כל מחויבות לערכים הומניים. מבחינתם, המוסלמים המדוכאים נאבקים בלבנים הקולוניאליסטים, הרעים מול הטובים, ושום דבר לא ישנה את דעתם. לא חטיפת למעלה מ-200 אנשים מביתם, הצעיר בהם תינוק יונק בן 9 חודשים והמבוגרת ניצולת שואה דמנטית בת 85. לא טבח ב-300 מבלים בפסטיבל מוזיקה, וגם לא רצח בקלשונים ומכונות ירייה של קהילות שלמות.

ילד בן 4 בורח עם אמא שלו לעליית הגג והם נשרפים חיים, תאומים בני 10 חודשים מוחבאים בממ"ד במשך 16 שעות לבדם אחרי שהוריהם נרצחו. אונס, עינויים, התעללות בגופות – כל אלו קרו עכשיו, לא באירופה הנאצית, אבל זה לא גורם לשמאל באוניברסיטאות המערב לחשב מסלול מחדש.

התייצבות השבעים האינטלקטואלים כנגד ישראל, בין אם זה אמנים, אנשי אקדמיה או מובילי דעת קהל כמו גרטה - שוברת את ליבי. המצעדים והעצרות חסרות המודעות, תלישת תמונות החטופים מלוחות מודעות - זאת היא בגידת השמאל, בגידה בערכים היפים וההומניים שהם מתיימרים לייצג.

אותם רודפי שלום בעייני עצמם אינם רק רעש רקע, אלא גורמים בהבל פיהם, להרעת המצב. בספרה 'תעשיית החמלה' – מתארת העיתונאית ההולנדית לינדה פולמן, כיצד ארגונים הומניטריים וסיקור עיתונאי שטחי באזורים מוכי מלחמות, גורמים דה פקטו להמשך המלחמה.

פולמן סיקרה אזורי אסון כגון סיירה לאון, סרביה ורואנדה, וסיפרה בכנות איך התרומות המגיעות למחנות פליטים נבזזות ועוברות לידי פושעי מלחמה, כיצד לארגוני הסיוע אינטרס לשמר את המצב להצדקת קיומם, ואיך העיתונאים מחפשים כותרות ונסמכים על מקורות שאינם מהימנים.
 
כל זה קורה במלחמה הנוכחית בין ארגון הטרור חמאס לבין ישראל, ועל סטרואידים. ה-BBC קיבל תוך דקה את עמדת החמאס על כך שישראל ירתה טיל על בית חולים בעזה שגרם למות 500 אנשים. המונים יצאו להפגין ולהתפרע על כך במדינות ערב. אף עיתונאי בממלכה המאוחדת לא הפעיל חוש ביקורתי ותהה: האם המלך ערום? כיצד החמאס הצליח תוך דקה לספור 500 מתים?

למרות הוכחות חותכות של דובר צהל הכוללות צילומים ועדויות, ה-BBC כעת שומר על ניטרליות ומציג את הפצצת בית החולים בתור סיפור 'מורכב' עם שני צדדים. למרבה הבושה, גם ארגון בצלם הישראלי נזהר ומציין כי יש שני צדדיים לסיפור. רק שאחד הצדדים הוא ארגון טרור שטובח באימהות וחוטף תינוקות ממיטותיהם, והצד השני הוא דוברות אמינה של צבא במדינה מערבית ביקורתית, שמספקת הסברים.

לגבי ארגוני הסיוע - בתי הספר והמרחבים של אונר"א משמשים מקלטים לרוצחים ובסיסים לשיגורי רקטות. אונר"א צייצה לפני כמה ימים כי אנשי חמאס גנבו מהם דלק וציוד רפואי, והכריחו אותם להתפנות. ממש כפי שמתואר שקורה לארגוני הסיוע באפריקה בספרה של פולמן. הציוץ של אונר"א נמחק, ולא נמצא אף עיתונאי בינלאומי שישאל מדוע, גם אף עיתונאי מהרבים שמסקרים את המלחמה לא הביע פליאה כיצד בצילומים המזעזעים של ההתעללות בחיילים שבויים רואים ברקע שקי תרומות עליהם כתוב 'מיפן באהבה'.

מיליארדי דולרים נתרמו לעזה על ידי אנשים טובים במערב, כמו גרטה ודומיה, כמו גם על ידי מדינות בתוכן ישראל, אנחנו יודעים שאותם כספים משמשים למלחמה. לא היו לי ציפיות מארגוני הסיוע של האו"ם, גם לא מעיתונאים שטחיים – אבל לעולם לא אסלח לאנשי אור בעייני עצמם שמקדמים חושך.

אני מאשימה אותך גרטה ואת הפרופסורים הרדודים כמוך, שבמקום לדרוש את שחרור החטופים ופירוק החמאס, אתם מצטרפים על הגב שלנו לאופנה ריקה מתוכן וגם ריקה מכל היתכנות. אני מאשימה אתכם שאתם מלבים את האש, ונוטעים תקוות שווא אצל הפלסטינים והעולם הערבי עם קריאות מים לים.

אתם לא מבינים על מה אתם מצייצים, וברצון שלכם להיות רדיקליים ואופנתיים אתם גורמים נזק, ההיסטוריה תשפוט אתכם.

עוד ב-

"ישראל לא צריכה לחכות שתותקף, עליה להנחית מכת מנע. נהיה חייבים להכות בחיזבאללה"

לכתבה המלאה

הכותבת: יעל שנער, חברת מועצה מסיעת הירוקים כחול-לבן בעיריית חיפה