לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן ממפלגת חד''ש נמאס מהיחס של הממשלה והמשטרה לחברה הערבית, ומאופן הטיפול של המדינה בגזענות למגזר  ובפשיעה בו. בראיון נוקב לice, מספרת סלימאן על התגובות שהיא מקבלת מהקואליציה, על היחס המפלה לערבים בישראל, ובעיקר מזהירה מההשלכות של אי הטיפול בעניין.

את השיחה, פותחת חברת הכנסת סלימאן בתיאור בעיית הפשיעה במגזר הערבי "יש בעיה. הפשיעה המאורגנת שיש בה ממש ארגוני פשע, הם היררכיה עם משתלטות על הרבה מקומי החיים של האוכלוסייה הערבית. זה לא מאבק שאפשר לנהל אותו בתוך החברה, באופן שהציבור כאילו יעמוד נגד זה. זה כמעט מליציות שחיות בתוכנו".

"יש ארגוני פשיעה שיש להם חיילים, נשקים, צוברים נשק, מחסלים אנשים, הם גם מאיימים על חיי אנשים, סוחטים אנשים, מערך הפרוטקשן מאוד גבוה, ובינתיים חופש פעולה שגובה כבר קורבנות. נהוג בחברה באופן כללי או בתקשורת להתייחס למקרי הרצח, אבל הקורבנות הם לא רק הנרצחים, הנרצחים זה הקצה, אבל יש אנשים שנפגעים ונשארים כפצועים או עם נכויות, יש אנשים שממש מאבדים את כל הרכוש שלהם לארגוני פשיעה אלה, והבעיה שהם כבר עברו לשלב שבו מנסים להשתלט על כל מוקדי הכוח בתוך החברה, אם זה המכרזים, אם זה העסקים, אם זה רשויות מקומיות, וחלק גדול מראשי הרשויות המקומיות נמצאים באיום מאוד גבוה, בגלל שהם לא נכנעים לדרישות של עולם הפשיעה, יש מצב של אובדן ביטחון אישי וציבורי כללי, ובינתיים אנחנו לא רואים שהמאבק שאמור להתקיים על ידי המדינה מתקיים בכלל, להפך, אני חושבת שלא היינו מגיעים למצב הספציפי הזה אם המדינה הייתה עושה את המוטל עליה, ואם מוסדות האכיפה כמו המשטרה היו מקבלים על עצמם את האחריות למגר את התופעה".

ממה זה נובע?

"אני לא חושבת שזה מהתעלמות, אני חושבת קודם כל כמו שנהגו תמיד באוכלוסייה הערבית, התייחסו אליה כחצר האחורית של המדינה שאף אחד לא מתעניין מה קורה בה, הרבה שנים לא רצו להתעסק בזה, גם כאשר התחילו להבין שפשיעה אין לה גבולות וטריטוריות סגורות, היא ארגון שחי על רווח כלכלי, וברגע שהמשאבים הכלכליים ייגמרו באזור מסוים הם יזלגו לאזור השני. לדעתי גם יש אינטרס איכשהו של גורמים כנראה במדינה לפלג את החברה הערבית ולהחליש אותה עוד יותר, וארגוני הפשיעה הם דרך מאוד טובה כל עוד אפשר לתחם אותם ולשלוט בהם.

עצם העובדה שקיים עם ארגוני פשיעה זה גורם לא רק לחוסר בטחון, אלא להרגשה של הישרדות בסיסית של קולקטיב מסוים. והרגשת ההישרדות גורמת לזה שאנשים יהיו מוכנים לקבל הרבה דברים כולל אינדיבידואליות מאוד חזקה של אני צריך לשמור על עצמי ועל הבית שלי, על המשפחה הקטנה שלי והאמא, כי אף אחד לא ישמור עליי. וזה גורם להרבה גם חשדות בתוך החברה אחד לשני ופרגמנטציה מאוד ברורה.

עכשיו זה חלק מהמישטור שקורה על ידי השלטון לחברה. אני גם יודעת שאפילו קצינים במשטרה אמרו שחלק מהמובילים בארגוני הפשיעה, המנהיגים של ארגוני הפשיעה, יש להם הקשרים כנראה ומקבלים הגנה מהשב''כ. זה כבר היו הבחנות מתוך המשטרה, לא שלי.

אני יכולה להסתכל על התמונה, אין לי מידע פנימי, אבל אני יכולה, למדתי בדרך הכלל שיש בעיה או קונפליקט מסוים לשאול מי נהנה מהתוצר של הקונפליקט ומהמצב של הקונפליקט, כדי להבין. מי יכול להיות שבוחש בעניין הזה.

לאחר מאבקים שניהלנו כחברה, כולל השביתות רעב שעשינו מול משרד ראש הממשלה, כולל סגירת גביש 6 על ידי שיירות והפגנות וכולי, הגענו למצב שהכרחנו אותם לעשות איזשהו תוכניות וגם בממשלת השינוי פתחו את התוכניות האלה. ברגע שנכנסה הממשלה הזו והשר הזה, הם עצרו את הכל כמעט. הם עצרו את הכל, השבוע הצלחתי סוף סוף להוציא מידע על ידי מרכז המידע בכנסת על סטטיסטיקה של משטרת ישראל בענייני הרציחות.

שנתיים הם הפסיקו לפרסם את הסטטיסטיקה. שנתיים זה בעצם מהכניסה של השר. ואתה רואה שבשלוש השנים האחרונות יש עלייה מאוד גבוהה במקרי הרצח ויש ירידה מאוד ברורה בפענוח מקרי הרצח באוכלוסייה הערבית.

אז זה אומר שרוצחים מסתובבים בתוכנו. התחלתי בזה שאמרתי שמדברים על מקרי הרצח, כבר אי אפשר לספור את מקרי הירי והשתוללות הירי בתוך הכפרים שזה כמעט יום יום. רק בשבוע שעבר בתוך שלושה ימים תשעה הרוגים. זה בלתי מתקבל על הדעת. אם זה היה קורה באיזשהו ריכוז אוכלוסייה יהודי המדינה הייתה עוברת על זה בשקט? אני בספק".

אז מה בעצם ועדת חקירה פרלמנטרית תיתן פה?

"זה מנוף של הלחץ הציבורי שאנחנו מנסים להפעיל. זה עניין של המדינה, לא של הציבור. החלק של הציבור אמור להיות להפעיל לחצים ומאבק ציבורי כדי לגרום למדינה לזוז ולפעול במקרה שהיא לא פועלת. אז זה אחד מהכלים. כל דיון של ועדת חקירה כזו יהיה עוד מנוף ללחץ הציבורי אבל גם המדינה תצטרך לתת תשובות.

וכאשר הממשלה תצטרך לתת תשובות אולי תפעל כדי שיהיה לה תשובות. ומצד שני אנחנו צריכים לחשוף את העומק של הבעיה ואת הדרכים לפתור אותם. זה לא מאבק רק של המשטרה, זה גם מאבק של כלל המשרדים השונים.

זה צריך להיות עבודה של משרד החינוך בבתי הספר וזה צריך להיות משרד הרווחה שיגיש את השירותים שלו ויתמוך במשפחות השכולות. וזה משרד העבודה כדי לשקם את כל הצעירים האלה שמדרדרים לעולם הפשיעה כדי לקבל כסף קטן. ואנחנו רוצים לבדוק איפה עומדים כל המשרדים, מהחובה שלהם לטפל.

זה בלתי מקבל על הדעת שהראש הממשלה אומר זאת מכת מדינה. אם זאת מכת מדינה באמת, מה אתם עושים עם זה? לא שאני מאמינה שמכות יותר חריפות הוא עושה איתן משהו. אני באמת אבל רואה איזה הקשר, כי אם ניקח את האזורים האלה, הפשיעה בעיקר מתרכזת בנגב ובגליל. אם אני לוקח אפילו את הקצה של השרשרת של הגעת הנשק לתוך ישראל או היצור שלו, אנחנו מדברים על הוועדה לביטחון פנים.

זה כל כך כאילו אבסורדי, שהמשרד האמון על ביטחון האזרחים והבעיה הכי גדולה שלו עכשיו זה עניין הפשיעה באוכלוסייה הערבית. שהוא אמור להבטיח את ביטחונם של האזרחים הערבים. ממנים שר שהיה מעדיף לא לראות אף ערבי במדינה הזו. זה להפקיר אותנו. זה ממש לשפוך את דמנו. ככה אני רואה את זה. ובגלל זה אני רואה כל הזמן שראש הממשלה אינו פטור מהאחריות. הוא זה שהפקיר את ביטחוננו לידיים של שר שכולנו יודעים עד כמה הוא גזעני ועד כמה הוא לא היה רוצה לראות אף אחד מאיתנו פה".

השבוע עבר חוק יסוד הכנסת שמגביל מתמודדים בבחירות, ובאופן לא גלוי רומז על מתמודדים ערבים

"היום כמעט כל הצעת חוק הופכת להצעת בזק פרטית שעוקפת  את כל הייעוץ המשפטי של המשרדים השונים ומביאים אותם ומקבלים את התמיכה הפוליטית בלי שום ראייה אמיתית מקצועית. ועוד מעבירים את החוקים אצל יושב ראש הוועדה שהוא בעצמו המציע, כך שהוא שולט בתהליך. הוא יכול לזרז אותו, הוא יכול להאיץ אותו, הוא יכול להעיף מדיינים מהדיונים. כל אחד מהם הפך לדיקטטור קטן" פותחת ח''כ סלימאן בהקדמה שמסבירה את מעבר החוקים הללו.

"כל העולם ואשתו יודע שזה חוק כדי למנוע נציגים של האוכלוסייה הערבית, , אני חושבת שזה המשך גם כן לאותו תהליך שהתחיל אותו בזמנו ליברמן, עם העלאת אחוז החסימה, כדי למנוע, והם בדיוק קבעו את אחוז החסימה מעל למפלגה הכי גדולה באוכלוסייה הערבית.

יש חוק למאבק בטרור. שכל אדם יכול להיות לפי החוק הזה מורשע ומואשם, מביאים אותו לבית משפט, מחליטים. החוק הוא דרקוני ומאוד רחב, ואפשר לכלול הרבה דברים בתוכו. עכשיו הם מעבירים את כובד המשקל של ההחלטה, מה זה תמיכה בטרור, לידיים של פוליטיקאים. כי בסופו של דבר הוא לא שמי שמורשע כבר בתמיכה בטרור, היית רוצה להגיד לא יכול להתמודד לכנסת, אבל לצערי יש שר כזה במדינת ישראל, שלמרות שהוא מורשע, הוא התמודד והוא נכנס לכנסת.

אבל הם באים ואומרים, אפילו אם התבטאת פעם אחת, והפוליטיקאים שהם יהיו לפחות בבחירות הבאות, הרוב יהיה מהימין המטורף ועוד חלק ממה שנקרא האופוזיציה הימנית, הם אלה שיכריעו אם אתה תומך טרור ואם אתה יכול להתמודד בכנסת או לא. העברת כובד המשקל להחלטות פוליטיות זה בדיוק ההפיכה המשטרית שקורית. אבל הפעם היא תחת הכיסוי של תיקון של חוק הבחירות.

הניסיון לא רק לחסום נציגים ערבים מלהיכנס לכנסת, אלא גם כן למשטר את השיח הפוליטי של נציגי האוכלוסייה הערבית. עכשיו כל אחד, אם החוק הזה יעבור, אמור להיזהר במילותיו כי הם יכולים להתפרש באיזשהו שלב כתמיכה בטרור ואז לחסום דרכו. 

יש משטור של השיח הפוליטי והייצוג הפוליטי של האוכלוסייה הערבית. זאת הצעת חוק  שמנסה לשמר את שלטון הימין הפאשיסטי.

הפעם הימין היה צריך ללכת לקואליציה, עם ימין מטורף פאשיסטי שבעבר אפילו הליכוד החרים אותם. היום הם היו מוכנים ללכת איתם לקואליציה שגובה מהם תקציבי עתק ומחיר פוליטי. איך אמר נתניהו על המלחמה בעזה? ניצחון מוחלט. אז הפעם הם רוצים ניצחון מוחלט בבחירות, הם לא רוצים שערבים האלה יהיו כף המאזניים בבחירות הבאות".

ספאא קט עואד שנהרגה בשפרעם מטיל החיזבאללה קיבלה תגובות מזעזעות על מוצאה. מה גורם לכך?

"גישות גזעניות התקיימו תמיד, אבל לפחות בעבר היה קצת אי נוחות, והרגשה שהיא אפשר להתבטא בצורה בוטה כזו. היום יש לגיטימיות להתבטאויות כאלה, ויש הרגשה שהכל מותר, במיוחד שלא רואים שאוכפים את החוק שמונע הסתה וביטוי גזענות כמו שצריך.

הם רואים גם כן את האווירה השוררת בקרב מקבלי ההחלטות ופוליטיקאים, כאשר הופך המתקפות על הנציגים של האוכלוסייה הערבית, והשיח הפוליטי המאשים את כלל האוכלוסייה הערבית כבוגדים, כחלק מגיס חמישי והאויב, אז כן מרגישים חופשי יותר. מה שמפחיד אותי גם כן, שרוב אלה שכתבו את הדברים האלה הם צעירים מבחינת הגיל. מה זה אומר על הדור הבא שיתקיים במדינה? יש נרמול גם בזירה הפוליטית וגם בזירה הציבורית לגישות הגזעניות.

יש נרמול לטרימינולוגיה מאוד מאוד אלימה ומאוד גזענית. גם התגובות שאני מקבלת בטוויטר. ניבול הפה, הקריאה שאני וכל המשפחה שלי נקבל סרטן, שאני אמות, וביטויים מיניים מאוד מזעזעים.

זאת האווירה ואף אחד לא נענש. בתחילת המלחמה הגשתי למשטרה תלונות על איומים, שום תיק לא נפתח. אני כבר לא מקבלת אפילו עדכונים. נמאס לי מהם, נמאס לי מהמשטרה. באחד הדיונים בוועדות, חברת הכנסת טלי גוטליב אמרה לי, יאללה, תתבכייני, תלכי למשטרה, תתלונני, הרי את מתלוננת על האזרחים והמסכנים אומרים לי שבאים וחוקרים אותם על התלונות שלך, המשטרה כאילו, איך אומרים את זה? מתנכלת ביהודים טובים. ואני לא הגשתי תלונה על כל הערה, רק כאשר היו איומים ברצח, אז איך היא ידעה שהמשטרה חוקרת את האנשים האלה? מאיפה היא מכירה את האנשים האלה? או שהמשטרה מדליפה את המידע שיש לה, או שהיא מכירה את האנשים שהם מאיימים.

הייתה מהמגיבות מישהי ממד''א, וחס וחליל איזה ערבי ואני כמובן לא מקובל עליי בשום פנים ואופן, היה כותב משהו על יהודי שנהרג, האם היה צורך אפילו שמישהו יתלונן עליו? או שהיו מגיעים באותו יום וכבר שמים לו פלנליט על העיניים ומצלמים אותו והשר מתגאה ושם את התמונה שלו בטיק טוק? אני בטוחה שהם היו עושים את זה".

עוד ב-

מזעזע: התגובות שהתקבלו על ההרוגה מהמטח בשפרעם

לכתבה המלאה

"התגובה של חלק מהשרים כשהראיתי להם את התגובה הזו, מישהו אמר לי זאת טיפשה. כן. אמרתי לו, טיפשה? זה מה שיש לך להגיד על מה שהיא כתבה? הוא אומר לי, אלה שוליים שבשוליים. אני לא חושבת שהם שוליים שבשוליים. השוליים התרחבו וכבר הגיעו למרכז. מישהו אמר לי שכדאי להתעלם מזה כי אם אני אתן לזה עוד חשיפה, רק אחזק אותם יותר" מסכמת סלימאן בעצב.