בארץ

עיתונאי כאן 11: איך אובדן פרטי הופך לקריאה לאומית לאחדות?

ההלוויה של אריק קראוניק, רכז הביטחון של קיבוץ בארי, שהוצא זמנית למנוחות אחרי ה-7 באוקטובר, הייתה עדות לכאב ולאחדות. מורשתו של קראוניק מדגישה את הצורך בשיתוף פעולה וסולידריות בחברה הישראלית

מערכת ice | 18/10/2024 14:09 1

בטור שכתב העיתונאי קלמן ליבסקינד לעיתון מעריב הוא מספר שבחמישי שעבר נערכה ההלוויה השנייה של אריק קראוניק, רכז הביטחון של קיבוץ בארי, אשר נרצח במתקפת ה-7 באוקטובר. בפעם הראשונה נקבר באופן זמני באזור המרכז, וכעת הובא למנוחות בקיבוצו. קראוניק היה הראשון להגיב בעת ההתקפה והראשון להיהרג, כשתושבי בארי, שרבים מהם מלווים קרובים לנצח מדי יום, נפרדו ממנו בהלוויה עמוסת כבוד והוקרה.

הספדים רבים ציינו את גבורתו, הקרבתו ואהבתו לארץ ולבני הקיבוץ, ואת חייו שניהל עם חיוך ואהבה. קראוניק, שחינך דורות להקרבה, חזר הביתה והותיר אחריו מורשת עמוקה של מסירות ואחדות.

הוא משתף כי באווירת ההלוויה עלתה שוב תחושת הפער בין הלוחמים המסתכנים בחזית לבין האווירה המפלגת בעורף. רבים מהלוחמים מדווחים על פער רגשי משמעותי בין השיח המפלג שמתנהל בארץ לבין התחושה המאוחדת של הקרב. הנפילה של קראוניק יחד עם לוחמים נוספים מהווה תזכורת כואבת לצורך בשיתוף פעולה ובאחדות לאומית.

עוד ב-

אחרי חיסולו: מה מתכננים לעשות עם גופתו של יחיא סינוואר?

לכתבה המלאה

הקריאות לאחדות לא נשמעות רק מהשכול והאובדן, אלא גם ממשפחותיהם של הנופלים, המבקשות מהחברה הישראלית ללמוד מגבורת הלוחמים. קולות אלו קוראים לסולידריות, לכבוד הדדי ולשיתוף פעולה, תוך הבנה שהחיים כאן דורשים ויתורים הדדיים ואחווה. בצוואתם הבלתי כתובה, הלוחמים שיצאו להגן על המדינה ביקשו מאיתנו לשמור על “הביחד”, גם ברגעים הקשים ביותר.