לקראת שבת. אחד האתגרים הגדולים של יהדות אירופה של המאה ה-19 בואכה מלחמת העולם השנייה, הייתה ההתבוללות שהתפשטה כמו מגפה, אמנם גם היום זהו האיום מספר על קיומנו, אבל בפרק הזמן ההיסטורי ההוא היה קל מאוד לזהות שביהדות המזרח הבעיה הזו לא הייתה קיימת כמעט כלל.

ניתן להעריך בזהירות, גם אם מדובר באמירות נוקבות שנדרשות לבירור מחקרי מעמיק, שתקופת ההשכלה שהובילה לעלייה בהתבוללות מקושרת לחינוך האירופאי יתר שבא לידי ביטוי גם בקהילה היהודית. הבית האשכנזי הממוצע היה בית הישגי, לא בדיוק המקום להבעת רגשות, היחס מאמא נקבע לפי הציון בלימודים, בהתאמה גם היהדות הייתה טכנית, נפשם של צעירים כמהה למעט חום וגרמה להם לחפש בית אחר, דת שתעניק חום בלתי מותנה.

הבית המזרחי היה, ובכן, בית, מקום בו אמא מאושרת מעצם קיומך בלי קשר להישגיך בשיעורי מוסיקה קלאסית. זה לא תמיד היה מושלם כמובן, אבל כשאתה "חיים של אמא" משמע שיש לך חיים, ואיש לא רוצה להיפרד מהם מיוזמתו.

החיים חמים והמוות קר, לכן המרכיב שאסור להכניס לעולם למערכות היחסים שלנו, בזוגיות או בחינוך הילדים, היא ציניות. שלילת הכנות ממי שחי לידך, משמעותה להתנות את הקשר בהוכחות, כמו הישגים, או מבחני רצינות.

ציניות היא מילה ביוונית, בשפת התנ"ך קוראים לזה "עמלק", כי הוא המרכיב שמולק ומפריד בין המוח הקר, ללב החם, אלפי שנים אנחנו מזכירים לעצמנו לא לשכוח למחות אותו מתוכנו, לא להשאיר לו זכר, במשפחה איננו מתנים את הקשר בכך שיסכימו איתי בכל עניין, או שיעמדו ברף הציפיות שלי, עצם קיומו של אח\ות נוספים לצידי, מחייה את נפשי.

עוד ב-

כניסת השבת: מתי השבת נכנסת ויוצאת ומה מזג האוויר?

לכתבה המלאה

וכאשר מעניקים חיים, מקבלים אותם בחזרה, כמו הסיפור על ניצול השואה, שהבחין ביהודי מבוגר שעמד לידו ברכבת המוות בדרכם למחנה ההשמדה, והחל לקפוא, ליבו של הצעיר נכמר והוא החל לחבק ולגפף את גופו של האומלל כדי לחמם את גופו, גם כשאפסו כוחותיו ושרירי ידיו כאבו עד אימה, תחנוניו של הזקן גרמו לו לא להפסיק במשך שעות ארוכות להמשיך ולחמם אותו "בבוקר, כשעלתה השמש" הוא מספר "גילינו שכל היהודים בקרון סביבנו קפאו למוות, רק אני והוא נותרנו בחיים, הוא מפני שקיבל חום, ואני מפני שנתתי".