אמרו על ג'ון לנון שהוא אהב את האנושות אבל שנא את האנשים. לא מפתיע שדמות כל כך משפיעה גרמה לכולנו להיות קצת כמוהו. דור המניף את דגל האהבה, בחינוך, בזוגיות, ואפילו בכלכלה - על פי הפרסומות של הבנקים למשל, הם מאוהבים בלקוחות שלהם עד האוזניים, ואהבה מנצחת, הדוחו"ת הרבעוניים שלהם מוכיחים זאת שוב ושוב - ואיכשהו מפלס השנאה גואה כאן לממדים שלא הכרנו בעבר

למה זה קורה?

תהיתם פעם מדוע התנ"ך מתאר דבר יפה כל כך כמו אהבה כמחלה? חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי זועקת הנערה בשיר השירים. כתמיד התנ"ך הקדים את זמנו, ההגדרה שלו מזהירה אותנו מפני שימוש לא נכון באהבה

בעברית, חיבור מתואר כ'הלחמה', כשקוראים את המילה מהסוף להתחלה מקבלים 'המחלה', מחלה היא אם כן ההיפך מהלחמה, מצב של נתק ופירוד, כך למשל נתק בין נפש לגוף היא מחלה. בתווך הזה נוצרת שאיפה להלחים את החלקים השונים, לחבר אותם, הדחף הזה נקרא אהבה

אהבה היא אם כן דבר נפלא, מתנת שמים, בתנאי אחד - שזוכרים שהיא לא המטרה, אם מנציחים אותה כיעד, למעשה מנציחים את הריחוק, היעד חייב להיות האנשים היקרים לנו או המטרות הטובות עצמם, להציב את האהבה כיעד, זה כמו להתייחס לרכב כאל מאגר דלק. זו שגיאה.

לכן סיסמת הזוגיות היהודית היא לא I LOVE YOU שמשמעותה 'ברגע שתפסיקי לשמש דלק לרגשות שלי אחליף אותך'. זה כמעט ניצול. תחת זאת חתן יהודי מצהיר "את מקודשת לי", את המטרה, לא האהבה, האהבה הייתה הדלק לכבוש את ליבך, אבל המחויבות היא כלפייך

אנחנו אכן דור של אהבה, וטוב שכך, אך לעיתים דור שהתאהב באהבה, פעם זאת האקדמיה העולמית שהתאהבה בפוזה של עצמה ושכחה שמוסר וצדק פשוטים הם מטרה חשובה יותר, פעם אלה בני זוג המחפשים אהבה ולא אחד את השני, וכמובן בנקים שתפקידם לשלם עמלות על העו"ש ולא להעניק אהבה, ולאחרונה חלקים מכל קצוות העם שלנו, השוכחים לעיתים שהמטרה היא האנשים עצמם, ולא אידאות שעושות לנו נעים בגב.

מי שלא מהסס להתנתק מהאנשים סביבו כדי להישאר עם האהבה, התנ"ך יזכיר לו שוב ושוב: בלי הלחמה, אהבה היא רק מחלה.

עוד ב-

כניסת השבת: מתי השבת נכנסת ויוצאת ומה מזג האוויר?

לכתבה המלאה

הכותב: הרב יואל בייטש, שליח חב"ד – נווה חוף ראשל"צ