משפט

כמו אייכמן: את מחבלי ה-7 באוקטובר יש להעמיד לדין באשמת רצח עם

החוק הישראלי קובע כי העונש על עבירה מסוג ג'נוסייד הוא מיתה. זה בדיוק גזר הדין של רוצחי החמאס שביצעו פשעים נגד האנושות בשמיני עצרת ונתפסו בחיים. הגיע הזמן לקחת את גורלנו בידינו, ולעמוד איתן גם מול איראן וחיזבאללה. רק באמצעות הליך משפטי בינלאומי שקוף, הסיפור הזה יוכל להיזכר לדורות
משה כהן, לשעבר דובר משרד המשפטים (צילום freepik, פלאש 90/ אוליביה פיטוסי, עבד רחים קטיב)
כיצד לנהוג באנשי החמאס שיישארו חיים אחרי המלחמה? האם צריך להקים בית דין מיוחד כדי לשפוט אותם על מעשי הטבח שביצעו? האם נדרשים תיקוני חקיקה לשם כך? מפרסומים שונים עולה שהרשויות בישראל בוחנות סוגייה זו, לרבות היבטים בין-לאומיים שלה. 
לא צריך לחפש רחוק מדי. החוק הישראלי נותן מענה משפטי מלא לסיטואציה. בשנת 1948, בעקבות מלחמת העולם השנייה, אישרה עצרת האו"ם את האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם. מדינת ישראל חתמה על האמנה. העצרת חוקקה את החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י – 1949.

החוק קובע כי ”השמדת עם" פירושה – אחד המעשים המפורטים להלן שנעשה בכוונה להשמיד, השמדה גמורה או חלקית, קיבוץ לאומי, אתני, גזעי או דתי (להלן: "קיבוץ"), באשר הוא קיבוץ כזה. ואלה המעשים: (1)  הריגת אנשים הנמנים עם הקיבוץ; (2)  גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקיבוץ;.." (והחוק ממשיך ומפרט דוגמאות נוספות). 
החוק מאפשר להעמיד לדין בעבירה זו את כל מי שמעורב בה, לרבות  מי שקשרו קשר, מי שהסיתו, ומי שהשתתפו במעשים. היתרון במתווה המפורט בחוק, הוא שמספיק לקבוע שאדם מסויים השתתף בארוע, ע"מ לבוא איתו חשבון. העונש המפורט בחוק על העבירה הינו מיתה, כיאה למי שביצעו פשעים נגד האנושות, בדיוק כמו אלה שביצעו אנשי החמאס, ביום שמיני עצרת. 
ב-7 באוקטובר פלשה לישראל ישות עוינת עם  צבא לכל דבר ועניין, עם אלפי  לוחמים מאומנים וחמושים, שכבשו אזורים שלמים בדרום, וטבחו בתושביהם – גברים, נשים, קשישים, ילדים, ואפילו תינוקות. רבים עברו התעללות מחרידה, לרבות קטיעת איברים ומעשי אינוס.  אחרים נקשרו ונשרפו חיים. אזרחים תמימים נחטפו מבתיהם, לרבות קשישים וילדים קטנים. 
לפי לשון החוק, מעשים אלה יכולים בהחלט להיחשב פשעים נגד האנושות מסוג "השמדת עם" (ג'נוסייד). מדינת ישראל נלחמת בטרור המזנב באזרחיה, מיום קיומה. זו מלחמה "לא סימטרית" – מול אויבים שצברו כוח צבאי כמו של מדינות קטנות, עם מוסר לחימה של ארגוני טרור. חיזבאללה והחמאס מבצעים בתמיכת איראן פשעי מלחמה מובהקים:  פגיעה באוכלוסייה אזרחית, שימוש בבני עמם כמגן אנושי, התבצרות מתחת למסגדים ובתי חולים, ועוד. 
 
זה קורה במשך שנים, עולם כמנהגו נוהג, ואין פוצה פה ומצפצף. התרגלנו  לרעיון שהכל מותר להם, איש לא יבוא איתם חשבון בזירה העולמית, אין דין ואין דיין, כי הרי אלה לא באמת מדינות. היום ברור יותר מתמיד שהמשפט הבינ"ל מפגר קשות אחר המציאות, וממילא הוא מוטה לטובת הכסף של הגוש הערבי והאסלאמי. 
כמה אירוני, שרק לפני ימים אחדים איראן מונתה לעמוד בראש הפורום החברתי של מועצת זכויות האדם של האו"ם. איזו בדיחה. נראה שהגיע הזמן לקחת את גורלנו בידינו, לעמוד על נפשנו מול איראן, החמאס והחיזבאללה, להתחיל להוביל ולהפסיק להיגרר. המערכת המשפטית הישראלית ידעה בעבר ליצור תקדימים וחידושים כגון חוק הלוחמים הבלתי חוקיים, תורת הסיכול הממוקד ועוד. 
 
כעת, עלינו להישיר מבט אל אומות העולם ולקבוע בקול רם וצלול: אירועי ה-7 באוקטובר לא היו פיגוע טרור, אלא עלו לכדי פשעים נגד האנושות, על כל המשתמע מכך. אכן, כל פיגוע טרור הוא חסר אבחנה ואכזרי מעצם טיבו, כפי שלמדנו במשך שנים על בשרנו. למרות זאת נראה שטבח 7 באוקטובר היה שונה  לגמרי לעומת מה שהכרנו בעבר מבחינת ההיקף , השיטה, התכנון המוקדם, והאכזריות המיוחדת. 
המחבלים שנתפסו ושעוד ייתפסו אינם בגדר שבויי מלחמה, הנהנים מזכויות מוגנות. זה פשוט לא יעלה על הדעת. הם גם לא עבריינים רגילים או עצורים ביטחוניים "קלאסיים" שיעמדו למשפט פלילי בעבירות אלימות, רצח ואונס (גם אם העבירות נעשו בנסיבות טרור). מי שאיבדו צלם אנוש במעשיהם המחרידים, מושתקים מלדרוש זכויות אדם בעבור עצמם.

מכתב החנינה של הפושע הנאצי אדולף אייכמן לאחר שהוטל עליו גזר דין מוות (צילום: הדס פרוש/פלאש 90)
בעת הזו,  חובה לנקוט בכל הצעדים הדרושים ולהשקיע משאבים ע"מ להיערך להעמידם לדין בגין פשעים נגד האנושות, הן בכל הקשור למלאכת ניהול החקירות ואיסוף הראיות, הן בכל הקשור למינוי גורם תביעה מתאים, הן בכל הקשור להיערכות בית המשפט שאולי יצטרך לקבוע הרכב שופטים מיוחד שידון בתיקים במהירות, והן בכל הקשור להסברה הלאומית. 
ברור שלהחלטה שתתקבל – בהתייעצות בין הדרג המדיני לבין הדרגים המקצועיים – יהיו גם השלכות משפטיות, מדיניות, ואפילו היסטוריות. במשרד המשפטים שומרים עד כה  על עמימות בעניין זה – בעודם עוסקים במיצוי החקירות באמצעות צה"ל, השב"כ והמשטרה, ובהינתן שהמלחמה עדיין בעיצומה. 
היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה מסרו שהוקמו צוותי עבודה משותפים ואחודים של הגופים השונים, והמערכת החלה להתמודד עם אתגרי החקירה והסוגיות המשפטיות המורכבות העולות ממנה. הראיות והעדויות נאספות בידי כמה גורמים, לצרכים שונים (צרכים מבצעיים, צרכי החקירה הפלילית, ועוד), ולא בהכרח כמקשה אחת.
 
כעת עולה צורך לסנכרן את כל המכלול, כפי שנעשה בשעתו כאשר הרשויות עסקו בהכנות למשפט הצורר הנאצי אדולף אייכמן, ובמשטרה הוקמה "לשכה 06" שאספה תיק ראיות בנוי לתלפיות לקראת הצגת הדברים בבית המשפט. יש ליצור הליך שיפוטי שיהיה שקוף לכל העולם, אירוע ראווה שיוכיח את כל הזוועות, ויהדוף את אנשי השקר המבקשים להכחיש את הדברים. כל האמור לעיל, מבלי לגרוע כמובן מהקפדה על חוקיות מלאה. 
רבים מהנפגעים בטבח היו אזרחים זרים. אפשר לעצב הסדר שישתף את נציגי המדינות הנפגעות – ארה"ב, תאילנד, צרפת ואחרות –  במעמד משקיפים, ואולי אפילו כחברים בצוות התביעה. את סדרת המשפטים נגד ראשי הנאצים, ערכו בעלות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה דווקא בעיר נירנברג, אותה נירנברג שממנה חוקקו חוקי הגזע הידועים לשמצה.  בהתאם, את מקום מושב בית המשפט אשר ידון בפושעי המלחמה מהחמאס אציע להקים בקיבוץ בארי המשוקם – וכך "משפטי בארי" יכנסו להיסטוריה ויהדהדו לדורות. 
הכותב הוא דובר משרד המשפטים לשעבר 
תגובות לכתבה(2):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
  • 2.
    תמיד התנגדתי. אני בעד עונש מוות (ל"ת)
    אני 11/2023/13
    הגב לתגובה זו
    0 0
    סגור
  • 1.
    אני בעד, אבל מתקשה להאמין שהרחמנים שלנו יממשו את זה. (ל"ת)
    מיכאל 11/2023/13
    הגב לתגובה זו
    1 0
    סגור