הדרבי התל אביבי שהתפוצץ השבוע סימל יותר מכל את המאבקים הפנים חרדים על הטריטוריה ומוקדי הכוח שלעתים נדמה כי הם גוברים בעוצמתם על המלחמה האמיתית של החרדים בישראל החופשית.

כשדרעי התעלם מהאינטרסים של הציבור החרדי הליטאי (דגל התורה) ודחה את דרישות הרבנים שלהם אחרי שהבהיר כי יש לו מחויבות לקבוצה - ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת. 

אלא כי ייתכן שהיא התנגשה מאוחר מדי. כדי להשיב מלחמה שערה נדרש להתארגן על קמפיין בדקה התשעים ולפני שמחפשים רחבת ריקודים מומלץ קודם לוודא שיש כלה ולא סתם כלה אלא כזו ששוברת שוויון וכשאתה מראש בעמדת נחיתות זו משימת התאבדות. 

כל גנרל יודע שהוא לא יוצא למלחמה אם אין לו חיילים ועל אחת כמה וכמה כשאין לחרדים מצביא שקול כוח נכון לעכשיו למועמד המוביל משה לאון. 

אלא שלא חסרו משימות התאבדות כאלה בהיסטוריית המאבקים הפנימיים המרים. תזכורת בלתי נעימה וטראומטית במיוחד עבור אגודת ישראל תוביל איסטינקטיבית לאותה מערכת בחירות שבה עלה לגדולה המותג היוקרתי: ניר ברקת.

בבחירות המוניציפליות בנובמבר 2008 נבחר ברקת לראש עיריית ירושלים, לאחר שזכה ב-52 אחוזים מהקולות, מול 43 אחוזים של המתחרה העיקרי, מאיר פרוש החרדי המיוחס. סיעתו של ברקת, "ירושלים תצליח", זכתה ב-6 מנדטים ונשארה הסיעה השנייה בגודלה במועצת העיר אחרי "יהדות התורה" עם 8 מנדטים. 
 
ברקת עלה בזכות תמיכת החרדים - חסידי גור שהעדיפו מועמד חילוני מוצהר על פני נציג שהוא בשר מבשרם רק בגלל האיבה האישית והיריבות הפנימית המרה.

ערב הבחירות לשלטון המקומי, אגודת ישראל שההפסד הצורב ההוא עודנו חדור בתודעתה יצאה אתמול בקמפיין הפחדה שנועד לעורר מתרדמת את הבייס שלהם. הם חוששים מתבוסה. יש להם בעיות פנימיות קשות עם חלק במגזר שהולך וצובר נוכחות ושמורד במוסכמות, דורש פריימריז ויותר מרחב תרבות ופנאי ואפיקי תעסוקה. עם המיינסטרים שלהם היא מתמודדת עם צרות אחרות שנוגעות בעיקר לצורך לרצות את כל הפלגים והתאים והתת תאים הניזונים מכוחם האלקטורלי.  

הסלוגן החדש" "לגדול או לחדול" של אגודת ישראל, נועד לתת ביטוי למצב הפוליטי הפנים חרדי בבירה ולפיו אם כוחה של סיעת אגודת ישראל במועצת העיר ירושלים לא יגדל, יכולת העשייה והפעילות למען המגזר בעיר ייחלש ואף יחדל. אבל כמו תמיד: החסידים מתונים יותר והליטאים ששים אלי קרב כמיטב מורשת רבם - הרב שך שהנחיל לשומעי לקחו את מורשת הקרב המפוארת הזו.
 
עד לאחרונה ראש עירית ירושלים משה ליאון חש בטוח על כסאו ולא טרח להקים מטה בחירות ברחוב החרדי. אולם שבועות בודדים לפני הבחירות כל זה עלול להשתנות.

ב'דגל התורה' לא מוחלים על כבודם ושוקלים להריץ מועמד בירושלים שיתחרה ראש בראש מול משה ליאון.

החשבון פשוט: משה ליאון הוא מועמד של אריה דרעי. דרעי לא סופר אותנו? נריץ מועמד מול המועמד שלו ונראה לו כמו שחסידי גור הראו לפרוש. האם תיתכן דרמה של ממש בתוספת הזמן? מכבש לחצים מופעל מצד עסקנים משולהבים להריץ מועמד חרדי מול לאון. אלא שההנהגה החרדית לא ממהרת להרפתקאות מסוכנות וגם יש לה מה להפסיד בקרב הזה.  

לאון מצדו לא לוקח סיכונים והולך על התרחיש הכי מאיים ומפיס את רוחם של החרדים כאשר בתקופה האחרונה הוא נוהג להצטלם בחברתם ולשגר להם מסר רם וברור: אני הנציג שלכם. 

האם הבלתי יאומן יקרה והחרדים יהפכו את השולחן ויאמרו: "גם לי גם לך לא יהיה"?

עוד ב-

נתניהו: "לפיד נכנע לאיראן ומצחקק על הרס היחסים עם סעודיה" | ריאיון

לכתבה המלאה

כל האופציות על השולחן כאשר קולות ההיגיון המבקשים להימנע מצעד נמהר כזה וצפויים לגבור על קולות הנקם והמרד.