לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגשה בקשה לאישור תביעה ייצוגית למתן צו מניעה להפסקת הגביה הבלתי חוקית לכאורה של "דמי הגביה" שגובה חב' "דרך ארץ" ממנויי הוידאו ולקוחות מזדמנים. ב-21/4/2021 יתקיים הדיון הראשון, כאשר שלוש טענות מרכזיות עומדות בלב הבקשה לתביעה.

העילה הראשונה היא שהפסקל הינו מכשיר מיושן ויקר שאין בו צורך ודרך ארץ עושה בו שימוש בתור "חסם" רק על מנת לגבות דמי גביה, תוך אפלייה בלתי חוקית של מנויי הוידאו. השנייה - הפסקל אינו בגדר "תג חיוב" כהגדרתו בחוק והשלישית: שדמי הגביה של 8 שקל מלקוחות מזדמנים הינם מופרזים בעליל. המבקשים הם חיים אביגל, פנחס גרינברג וגדי קונווי באמצעות עו"ד ר. מושקין

מדובר בבקשה לאישור תובענה הייצוגית בהיקף של מעל 2 מיליארד שקל בסוגיית "דמי הגביה" שגובה דרך חב' "דרך ארץ" ממנויי הוידאו ומלקוחות מזדמנים. לדברי המבקשים, כמעט אף אחד אינו יודע כי נגבים בפועל "דמי גביה", וזאת הואיל ודרך ארץ "מחביאה" את "דמי הגביה" ולא ניתן לראות איזכור שלהם לא בחשבוניות ולא בחוזים. כיום, מנויי הווידאו משלמים כיום כמעט 4 שקל לנסיעה כדמי גביה ואילו לקוחות מזדמנים משלמים דמי גביה של כ 8 שקל. דרך ארץ גובה מעל 100 מיליון שקל בשנה כדמי גביה; מדובר בסכום המהווה כשליש מהרווח שלה!

לטענת המבקשים: "הפסקל אינו בגדר "תג חיוב" כהגדרתו בחוק. עפ"י כתב התביעה - השתלשלות הדברים בכל הנוגע לדמי הגביה - מיד לאחר שזכתה במכרז התחילה דרך ארץ לפעול לשיפור התנאים של המכרז. דרך ארץ הציגה לוועדת הכלכלה מצג לפיו הפסקל הוא גם מכשיר המזהה את הרכב וגם מכשיר תשלום, כך שברגע שהרכב עובר תחת שער האגרה - הרכב מחוייב בתשלום מתוך המכשיר עצמו, בטכנולוגיה דומה לזו של ה"רב קו". לאור כך הוצג לוועדת הכלכלה מצג שעלויות הגביה ממי שלא יהיו בעלי פסקל יהיו "גבוהות מאוד" שכן צריך לזהות אותם בצילום, לשלוח להם חשבון, לגבות את החשבון ועוד. דרך ארץ ביקשה כי יאשרו לה לגבות סכום של (בערכו כיום) כ- 8 שקל לכל נסיעה של מי שאינו מנוי פסקל.

לאור הלחצים שהופעלו על ועדת הכלכלה תוקן החוק, ונקבע בו כי מי שלא יעשה שימוש ב"תג חיוב" ישלם דמי גביה, כאשר ביחס למנויי וידאו הופחת הסכום ל כ 4 שקל בלבד. כמה שנים לאחר מכן, עם פתיחת הכביש, החליטה דרך ארץ, משיקולים כלכליים, כי הפסקל יהיה רק מכשיר זיהוי ולא יהיה מכשיר תשלום. וכאן נוצרה בעיה חוקית. ההגדרה בחוק מדברת על "תג חיוב" שהינו מכשיר שמשלם בעצמו (ועל בסיס זה גם אושרו דמי גביה ממי שלא עושה שימוש במכשיר) – ובפועל הפסקל אינו מכשיר תשלום כלל וכלל".

הטענה המרכזית העולה בתביעה כי על פי החוק הקיים אין שום אפשרות להפלות את מנויי הווידאו ולגבות מהם דמי גביה, וכי על דרך ארץ להשיב מאות מליוני שקלים ללקוחות הווידאו. בנוסף, נטען כי דמי הגביה הקבועים בתקנות הם סכומי מקסימום הכפופים להוצאות הגביה בפועל ועל כן יש חובה להחזיר סכומים נכבדים גם ללקוחות מזדמנים. עלויות הגביה מלקוחות מזדמנים נאמדים בתביעה על אגורות בודדות, כאשר בפועל נגבה כ 8 שקל בגין כל נסיעה. הפסקל – טכנולוגיה ישנה ויקרה המשמשת כ"חסם" בלבד בין לבין, הטכנולוגיה מתקדמת, ואם בזמן שיצא המכרז טכנולוגיית הפסקל היתה הטכנולוגיה המובילה וטכנולוגיית הווידאו הייתה בחיתוליה, הרי שהיוצרות התהפכו. כיום הטכנולוגיה המובילה והזולה להפעלה היא טכנולוגיית הצילום, וטכנולוגיית הפסקל נחשבת ליקרה ומיושנת.

כפי שעולה מחוות דעת ד"ר סמקאי, דרך ארץ עושה שימוש בפסקל כ"חסם" שמונע מהלקוחות להיות מנויי פסקל ובכך מתאפשר לדרך ארץ לגבות מאות מליוני שקלים כדמי גביה. מהו "חסם"? הוא סוג של אמצעי שאין בו צורך אמיתי והשימוש בו נועד בעיקר על מנת לגרום לקושי ללקוח לקבל את המוצר ו/או ההנחה שמגיעה לו. חב' "דרך ארץ" מחייבת כל מי שרוצה פטור מדמי גביה לעשות מנוי לפסקל שמעשית אין בו שום צורך ומחייבת אותו בפיקדון כספי גבוה. רוב הלקוחות לא מעוניינים בכך ונוסעים בכביש ללא מנוי או עם מנוי וידאו. ד"ר סמקאי הוכיח כי דרך ארץ הינה גם מונופול על הכביש וגם מונופול על אמצעי הגביה שלו, ועל כן על פי החוק היא כפופה לחוק התחרות הכלכלית האוסר על מונופול לעשות שימוש בחסם באופן הפוגע בציבור. כמו כן על פי החוק אסור לדרך ארץ להפלות בין מנויי הפסקל למנויי הוידאו.

התביעה תדון בפני השופט אברהים בולוס בבית המשפט המחוזי בחיפה. הואיל ומדובר בתביעה בהיקף ענק שיש לה השלכות רוחב מהותיות גם על סוגיית הפיקוח על הנעשה בכביש שאמור להתבצע על ידי החברה הממשלתית "חוצה ישראל", הגישה זו בצעד חריג בקשה דחופה להביעה את עמדתה בסוגיה.